קמינסקי, משה

בן רבקה ומרדכי, נולד בשנת תרע"ד (1914) ברוסיה. בהיותו כבן שלוש הגיע עם משפחתו לארץ-ישראל. המשפחה הקטנה עברה להתגורר בשכונת "תל חיים" (זבלאווי), יד אליהו של היום. בתל חיים חיו חמש משפחות יהודיות וסביבן פרדסים ושכנים ערביים. כאביו לפניו, היה משה ספר גברים והמספרה שלו ברחוב הרצל נחשבה לאחת המספרות היפות בארץ. כתחביב, שיחק כדורגל באגודת "הפועל" תל-אביב. אנשי ה"הגנה" והגפירים (נוטרים) היו מתאמנים בנשק ובקפא"פ (קרב פנים-אל-פנים) על גג ביתה של משפחת קמינסקי, הרחק מעיניהם של הבריטים. בשנת 1945 זנח משה את מקצועו, רכש משאית ועסק בהובלות. כחבר "הגנה" מהימן, הוטל עליו לקנות מהצבא הבריטי עודפי ציוד ולהעבירם, בסיוע חברים נוספים, מטירה שליד חיפה לכיוון תל-אביב. ביום ט"ו באדר ב' תש"ח (26.3.1948) יצאה שיירת המשאיות הקטנה בדרכה לתל-אביב. אחת המשאיות סטתה מהכביש, ואז החלו אנשי הכנופיות לירות בכדורי דום-דום על השיירה. אחד הנהגים נפגע – ופונה על-ידי משה למשאיתו ואז נפגע הוא עצמו מצרור בראשו ונפל. בשעות הערב הוצאו גופות החללים על-ידי לוחמי ה"הגנה" אשר סיכנו נפשם בעשותם זאת. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.