קמחי, שבתאי
בן שמחה ומאיר, נולד בשנת 1927 בעיר ויטולה, יוגוסלביה. בן שלוש היה כשנתייתם מאביו. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1930 והנער גדל בירושלים בתנאים של עוני ומחסור. שבתאי למד בבית- הספר של "הנוער העובד" בירושלים וסיים את לימודיו בו בהצטיינות. אחר-כך המשיך ללמוד בסמינריון-ערב, ואת זמנו הפנוי בילה בקריאת ספרים, בעיקר ספרי מדע וכלי נשק, שגילה בהם עניין רב. שבתאי היה מסגר ועבד בתעשיית מיטות-ברזל בתל-אביב, אשר אליה עבר בשנת 1945. מנעוריו היה חבר ה"הגנה" ופעל רבות בהורדת מעפילים. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס ושירת בחטיבת "קריתי". לבת דודתו היחידה ממשפחתו גילה בסוד כי יש לו הרגשה שיפול במלחמה וביקש אותה לנחם את אמו אם אכן זה יקרה. היה בין הנופלים ביום י"ט באדר א' תש"ח (29.2.1948) בבית-החרושת "היוצק" שליד תל-אביב. בית-חרושת זה, ומפעל נוסף, "ספירט", שהיו סמוכים לצומת חולון, שימשו עמדות משמר בדרך לדרום ולירושלים. ב-29.2.1948 הגיע למקום כוח צבא בריטי, ועימו אנשי כנופיות ערביים. הבריטים החרימו את נשק המגינים ועזבו את המקום, בהפקירם את אנשי העמדה, חסרי הנשק, לחסדי הערבים. חלק מהמגינים הצליח להיחלץ, אך עשרה נרצחו בידי הערבים. שבתאי הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. אחיו משה נפל בירושלים ביום י' בתמוז תש"ח (17.7.1948).