בן יהודית ואמיר. נולד ביום ב' בסיוון תשל"ה (12.5.1975), בתל אביב. הבן הצעיר במשפחה בת שני ילדים. רן נולד, גדל והתחנך בגני צהלה. הוא למד בבית-הספר היסודי "צהלה", ובבית-הספר התיכון העירוני י"ד, בשיכון דן, במגמה הביולוגית. רן, נער יפה תואר, שופע אהבת חיים ובעל רצון עז לתת ולתרום לזולת, בלט במעורבותו ובדאגתו לכל המתרחש סביבו. את עיקר זמנו, כוחו ומרצו, הקדיש לפעילות בתנועת "הצופים", בילדותו – כחניך, ובנעוריו – כמדריך וראש גדוד. במסגרת זו היה רן הרוח החיה והסוחפת בכל פעילות – ביציאה למסעות ולטיולים ברחבי הארץ ובאירועי חברה ותרבות. בחור רב-גוני היה, עם יכולת וכישורים רבים. חובב ספורט ומוסיקה, ומבורך בכשרון כתיבה וציור. חייכן ואופטימי, סובלני וצנוע, נערץ ואהוב על בני כל הגילים, ומוקף בחברים וידידים רבים. הערכים שספג בבית הוריו: אהבת הארץ, אהבת האדם והשמירה על כבוד הזולת, היו נר לרגליו בכל אשר הלך, בבית-הספר, בתנועה ובעיקר בעת שירותו הצבאי, והאירו את חייו הקצרים. במחצית חודש אוגוסט 1993, גויס רן לשירות חובה, לפני גיוסו שאף להתנדב לסיירת הצנחנים, אך משהוצע לו לשרת ביחידת הקומנדו הימי, התמלא שמחה וגאווה. רן ראה בשירות הצבאי ייעוד ושליחות. הוא סיים את מסלול הטירונות כחניך מצטיין, ונשלח להרחבת הכשרתו הקרבית בקורס מ"כים חי"ר, שאף אותו סיים בהצטיינות. לאחר קבלת דרגת הרב"ט, יצא להמשך המסלול המיוחד של יחידת השייטת: צניחות אל הים, קורס לוחמה בטרור וסדרות אימונים וצלילות. כל אלה, כדי להגיע למטרתו הסופית – לוחם בקומנדו הימי. רן ניחן במוטיבציה גבוהה מאוד וביכולת ביצוע מצוינת. הכל נעשה בצנעה ובשקט הנפשי שאפיינו אותו. לאחר תקופה במסלול האימונים, קיבל דרגת סמל. לדברי מפקדיו וחבריו למסלול, לאורך כל הדרך הקשה והמיוחדת, בלט רן באהבתו לחבריו, בנכונותו וביכולתו לעזור לאלה שלעתים התקשו. אחד מחבריו ציין, כי ככל שמסלול האימונים הפך קשה יותר, והדרישות גבוהות יותר – כך בלטו יותר יכולותיו של רן ואישיותו. ביום י"ח בשבט תשנ"ה (18.1.1995), נפל רן בעת מילוי תפקידו, והוא בן עשרים. רן נספה באימון צלילה לילי, שבועות מעטים לפני מסדר הסיום, לאחר שנה וחמישה חודשים של מסלול מפרך. עד אותו יום היה חיוכו חלק בלתי נפרד ממנו, אך הים הצליח למחוק חיוך זה. רן הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו הורים ואחות – שרון. "רן בחר בדרך הים, ואילו הים בחר בו…". כתב אחד מחבריו לאחר מותו. כנפי העטלף הנכספות – סמל הקומנדו הימי – ודרגת הסמ"ר, הוענקו לו לאחר מותו. "אומרים שהטובים תמיד הולכים. אז אני פונה אל כל הטובים שיושבים שם למעלה: הכינו מקום מכובד, מגיע אליכם הטוב ביותר". מילים אלה, שאמר אחד החברים על קברו הפתוח של רן, מבטאות יותר מכל את תחושתו של כל מי שזכה להכירו בחייו. בהלוויה, נשא דברי פרידה מפקד השייטת: "…השתייכת, רן, אל הטובים שבלוחמים. חבורה המטילה על עצמה מאמצים מרצון, ולוקחת עליה משימות ההגנה והקרב מתוך תחושת שליחות והקרבה. רוח הנעורים ולהט העשייה, ההכרה העמוקה בחשיבות המטרה – הם שאפשרו לך לגייס את תעצומות הנפש והגוף, ולעמוד במבחן האימונים והתרגילים המפרכים, עד הצלילה האחרונה, ממנה לא שבת. … אהבנוך, רן, כפי שהיית, אוחז בנשק באימוני ההסתערות, ניצב על סיפון סירה קטנה שטופת ים ומלח בלילות סער, מנגב אגלי זיעה במהלך אימונים מפרכים, מחייך וצוחק בין חבריך". בעלון בית-הספר, כתב אחד החברים: "רן היה סמל למצוינות ולרוחב לב, לאדם שאין דבר העומד בפני כוח רצונו, עד שהוכרע על ידי גלי הים".
