קמחי-מוצניק, אנשל

בן גולדה ודוד. נולד בל"ג בעומר, י"ח באייר תרע"ד (14.5.1914), בעיר אהריוב בבסרביה למשפחה עשירה שומרת מסורת. אביו היה חבר בתנועת "המזרחי", פעיל בקהילה היהודית בעיר, תורם ומתרים למטרות ציוניות ודתיות כאחת: לקרן הקיימת ולקרן היסוד, לתנועת "החלוץ" מצד אחד ולישיבות ולמוסדות דתיים מצד שני. בהיותו ילד ורק החל לקרוא, נהג לכנס את חבריו ולקרוא לפניהם מדברי ימי עם ישראל ועלילות הגבורה של ימי קדם. לאחר שסיים בית-ספר עממי בעירו נתקבל לגימנסיה ממלכתית והיה בה תלמיד המצטיין למרות התנכלויות המורים האנטישמיים. בתקופת לימודיו הצטרף לתנועת הנוער הציונית "גורדוניה" ומשך אחריו רבים מחבריו. כאשר היה למדריך בתנועה נטע בחניכיו אהבת ארץ-ישראל ועם ישראל וכמיהה לעלות לארץ. הוא ידע, כבר אז, את הקשיים והמכשולים שיעמדו בדרכו וביומנו, בהיותו בן 14 שנים, כתב: "מתאווה אני שבדמי ובנשמתי אגן על עמי". ניבא ולא ידע מה שניבא. אנשל היה בעל זיכרון נדיר ולהפתעת חבריו חזר לפניהם בעל-פה על כל ספר תהילים. אנשל סיים את הגימנסיה בהצטיינות בשנת 1935, והחליט להמשיך את לימודיו בטכניון בחיפה בעזרת אחיו שעלה ארצה לפניו אבל עם בואו לארץ-ישראל החל המצב הכלכלי להתדרדר בעקבות מלחמת איטליה-חבש וגם המצב הביטחוני הורע בפרוץ מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט. אנשל השתקע בחדרה, הצטרף לשורות ה"הגנה" והשתתף מטעמה בפעולות ביטחון שונות. בחיפושיו אחר "יום עבודה" עבד בסלילת כבישים, בעיבוד פרדסים כו'. לא אחת נשלח לעבוד במקומות מרוחקים ומסוכנים בהם השתוללו כנופיות ערביות. הוריו וחברתו הפצירו בו במכתבים שיחזור לרומניה וילמד רפואה אך הוא סירב. ביום שישי, כ"ז בתמוז תרצ"ו (17.7.1936), כאשר חזר עם חבריו מעבודה בפרדסי "הדריה" מזרחית לחדרה, הותקפו ביריות מן המארב. אנשל נפגע ונהרג והובא למנוחת-עולמים בבית העלמין הישן בחדרה. השאיר אח בארץ והורים ואחיות בחו"ל שנספו בשואה. אנשל מונצח בספר "מאורעות תרצ"ו", בספר "אהריוב בבניינה ובחורבנה" ובספר "ההגנה בחדרה". פרטי האירוע נתפרסמו בעיתוני התקופה.