קמחזי, לילך (“לילו”)
בת חביבה ומשה. נולדה ביום ו' בתמוז תשל"א (29.6.1971) בתל אביב. את צעדיה הראשונים החלה לילך בגן-הילדים בראשון לציון, ולאחר-מכן המשיכה בבית-הספר היסודי ובתיכון מקיף ה' שבו סיימה את לימודיה. בתקופה זו היתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד. בשלהי נובמבר 1989 התגייסה לילך לצה"ל ובתום הטירונות שובצה כפקידה בקריה. בתקופה זו חשה שיכולתה אינה באה לידי מיצוי והיא אינה תורמת לצה"ל כפי יכולתה. היא ביקשה להתנדב לשירות ביחידה קרבית ולא היה גבול לאושרה ולגאוותה כאשר בקשתה נענתה בחיוב והיא הועברה מיחידה פתוחה בקריה לחטיבת גבעתי. התאקלמותה המהירה ביחידה והשתלבותה החברתית נתנו ביטוי לתכונותיה היפות ויוצאות-הדופן. לילך התחבבה מיד על מפקדיה וחבריה. מלאת שמחת-חיים, חייכנית, שובת-לב, אוהבת את הזולת ונכונה תמיד לעזור לכל מי שנקרה בדרכה. עידוד, מלה טובה או מחמאה היו תמיד בפיה. בזכות תכונות אלה ורבות אחרות זכתה בהערכה רבה מהסובבים אותה ושימשה מוקד הערצה בקרב חבריה. ביום כ"ה בניסן תשנ"א (8.4.1991) נפלה לילך בעת מילוי תפקידה. היא מצאה את מותה בתאונת-דרכים שאירעה בעת שהותה בנופש יחידתי באילת. לילך הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותירה אחריה הורים, אח – אבי ואחות – רונית. משפחתה הוציאה לאור חוברת לזכרה, המקבצת דבריהם של בני משפחה, חברים ואחרים שהכירוה. מתוך החוברת: "… מקובל לזכור אדם על-פי תכונותיו – חזקה, שמחה, עוזרת לזולת, הקרבה בלתי רגילה לכל הסובבים אותה…", "… שמחת-חיים והחיוך, חברה טוב ואהובה…", "… היתה בה עקשנות ויכולת להתווכח ולעמוד על דעתה…" במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "… לילך היתה פקידה חרוצה ומסורה, חברותית ובעלת יוזמה. היא סייעה רבות לכל הנקראים אל משרדה… חיוכה וזיו פניה מהלכים איתנו בכל עת…"
