בן רחל ועמוס. נולד ביום כ"א באייר תשל"ח (28.5.1978) בתל-אביב. אח לעדי, מתן ומאור. גדל בשיכון דן. למד בתל-אביב, בבית הספר היסודי "ישגב" ובבית הספר התיכון "עירוני י"ד" – במגמה ראלית. עוד בהיותו צעיר לימים ניכר ברועי כי הוא שונה ומיוחד. מגיל ארבע בנה בלגו ולימד עצמו חשבון – כפל וחילוק. בגיל חמש לא היה מי שינצח אותו בשחמט, ולכן פנה לשחק נגד המחשב – אך ניצח גם אותו. שעות היה יושב ומשחק יד ימין נגד יד שמאל, וכשהיה נשאל "רועי, איך אתה לא מרמה?" היה מרים גבה ואומר "זה אסור – וגם לא חכם." כזה היה – חכם, ישר ואציל נפש. מאז ומעולם ידע רועי מה הוא רוצה והיה משיג את מבוקשו בשקט ובחיוך. הוריו נותרו משתאים לנוכח יכולת ההשפעה שלו עליהם, יכולת שהניעה אותם לעשות כרצונו ואף הסיטה אותם מעקרונות החיים שהנחו אותם. בכל מקום שרועי היה בו, החוקים "התכופפו" אליו וזאת בלי רעש, בלי אלימות, בלי מרידות אלא בחיוך, בהיגיון, ובשכנוע פנימי עמוק בצדקת דרכו. לא בכדי היה שמו הנרדף של רועי "הנסיך". הייתה לו נוכחות בולטת באורח יוצא דופן והוא הקרין סמכותיות שקטה. יכולתו להבין, לייעץ, להקשיב, לעודד ולהזכיר את הפרופורציות הנכונות של הדברים הביאו אחרים לידי רצון עז לחלוק עמו את הסודות הכמוסים ביותר. רועי היה חבר אמיתי, והשכיל לתמרן בין החברים הרבים שסבבו אותו ולהקדיש זמן לכל אחד ואחד מהם. היה זה תמיד זמן איכות, זמן של השקעה והתמסרות מוחלטת. את חבריו בחר על פי אמות המידה שלו, ולא על פי המקובל. הוא חיפש את העומק, את החוכמה, והעדיף את הפנימיות על פני החיצוניות. רועי ניחן בשקט נפשי ובביטחון פנימי נדיר. פעמים רבות העדיף להישאר בבית, לקרוא, לעסוק בדברים שאהב, וביכר זאת על פני יציאה עם החברים. כך נהג מתוך שלמות פנימית, ובשלווה גמורה. הוא היה צנוע והסתפק במועט: הסתדר עם מה שיש, ולא הזדקק לדברים חומריים. כסף היו ההורים צריכים לדחוף לידיו בכוח. תחביביו העיקריים של רועי היו כדורסל וצלילה. הוא שיחק בתפקיד רכז בקבוצות הכדורסל של "הפועל תל-אביב" ו"הפועל גבעתיים". אהב מאוד גם טניס, והיטיב לחבוט בשתי הידיים למרות היותו שמאלי. עוד אהב רועי לקרוא והרבה – בעיקר ספרות בדיונית וספרי פילוסופיה. מגיל שמונה ידע שהוא רוצה להיות רופא – מנתח מוח, ועד סוף כיתה י"ב השתתף בכל הקורסים של "נוער שוחר מדע" שעסקו ברפואה ובפילוסופיה. הוא ניחן בחוש הומור אנגלי וציני והפליא לצייר קריקטורות מדהימות ומצחיקות. רועי היה פעיל ומעורב חברתית. היה חבר במועצת התלמידים של תל-אביב, השתתף בפרויקט "חמדע" למצטיינים במתמטיקה ובפיזיקה בשיתוף מכון ויצמן ועיריית תל-אביב, והיה חניך בתנועת "צופי ים". הלימודים באו לו בקלות, ומעולם לא צריך היה להתאמץ כדי להצטיין ולהגיע להישגים מעולים. למן כיתה י', על אף כל עיסוקיו, מצא גם זמן לעבוד. בהגיעו לכיתה י"ב החליט רועי שאינו רוצה עוד ללכת לבית הספר וכי הוא מעדיף ללמוד לבד. הוא התקשה לקום בבוקר, ואף השיג אישור רפואי שהוכיח שהשעון הביולוגי שלו עובד אחרת. רועי היה חובב טיולים מושבע. בילדותו, בטיולים המשפחתיים או בצעדות שהשתתף בהן רץ תמיד קדימה, להיות ראשון. בחופשות היה יוצא לקייטנות טיולים וכשגדל – ארגן טיולי ג'יפים לחברים. בשנותיו האחרונות גילה רועי את הצלילה. שם, במעמקי הים, גילה עולם שלם שסקרן אותו ומשך אותו אליו בדממה, בשלווה וביכולת שלו עצמו לשלוט בחייו. הוא תכנן לנסוע לאחר השחרור מהצבא ולפני הלימודים לניו זילנד ולאוסטרליה, כדי לצלול עם כרישים. יחסיו של רועי עם הוריו התאפיינו בקרבה ובפתיחות. את החום והאהבה שחש כלפיהם הפגין בחיבוקים ובנשיקות, ותמיד עזר בעבודות הבית. אף על פי כן נהג להביע את דעתו גם אם הייתה שונה מדעתם של הוריו, אך עשה זאת תמיד בחן ובנועם. מעל לכול נהנו ההורים מיכולתו של רועי לשתף אותם ברגשותיו. בלילות היו יושבים יחד במטבח, מדברים וחולקים חוויות אגב ניגוב חומוס בפיתה. רועי התגייס לצה"ל בסוף חודש יולי 1996. הוא הוצב בהנדסה קרבית והתקדם במהירות במסלול ההכשרה. ליחידת "אגוז" הגיע כקצין הנדסה וביצע את המוטל עליו במקצועיות ובמוטיבציה ראויה לציון. במהלך השנה שבה שירת ב"אגוז" השתתף בעשרות פעולות נגד מחבלים בלבנון מתוך הכרה כי את העבודה חייבים לעשות באופן הטוב ביותר. רועי, שהיה פצפיסט בדעותיו, איש נוער מרצ, האמין בצדקת הדרך ובכבוד האדם באשר הוא אדם. כאשר ניסתה אמו ליישב את הפער בין חתירתו לשלום לפעילותו הצבאית היה רועי מסביר לה – "אני מתעסק בלהגן". רועי היה אהוד מאוד על חבריו ליחידה. אלה ציינו את מקצועיותו, את רצונו העז ללמוד וללמד, ובעיקר את היותו חבר מסור אשר גם ברגעים הקשים ביותר לא מש החיוך מפניו. ביום כ"ו בסיוון תשנ"ט (9.6.1999) נפל סגן רועי קלר בקרב בלבנון. כוח מיחידת "אגוז" יצא לפעילות יזומה שכונתה מבצע "המוהיקני האחרון" באזור סוג'וד, בצפון הגזרה המזרחית של אזור הביטחון בדרום לבנון. בשעת חצות נתקל הכוח בחוליית מחבלים. רועי נפגע ממכת האש הראשונה שהנחיתו המחבלים. הוא טופל בשטח בידי הצוות הרפואי אך פציעתו הייתה אנושה, ולאחר כמה שעות נפטר מפצעיו. בן עשרים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר הורים, אחות ושני אחים. רועי הונצח באנדרטה שיצרו האומנים חיליק צפורי וברוך קדמון ז"ל. האנדרטה עשויה מברזל, וברצפתה מופיע השם רועי באותיות בולטות. עולים ממנה שני קירות ברזל דקים התומכים בכדור – סמל לשלמות – העשוי מפלדת אל-חלד (נירוסטה). האנדרטה הוצבה על סיפונה של אניית חיל הים "סופה" אשר טובעה במעמקי ים סוף, באזור ריף הדולפינים שבאילת, מקום שרועי אהב לצלול בו עם חבריו. לזכרו של רועי שאהב כל כך לטייל מתקיימים מדי שנה סמוך למועד נפילתו טיולים במקומות שונים ברחבי הארץ.
