קלר, יוסף

בן שרה ומנחם, נולד ביום ה' בסיוון תשי"א (9.6.1951) בכפר-גלעדי. דוד חמישי היה בארץ, נצר לאחת המשפחות שיסדו את ראש-פינה. הוא גדל בקיבוצו וספג מהוריו את האהבה לארץ ולהתיישבות. למד בבית-הספר היסודי בכפר-גלעדי, והמשיך לימודיו בבית-הספר התיכון האיזורי בכפר-בלום. יוסף השתייך לחטיבת הנוער של הקיבוצים. הוא אהב ספורט ושיחק כדורסל בקיבוצו וביחידה הצבאית שבה שירת. עוד בהיותו תלמיד בבית-הספר התיכון שאף לשרת כטייס בחיל-האוויר. אולם כשהגיע מועד גיוסו נמנע ממנו הדבר. באוגוסט 1969 התגייס ליחידה מובחרת של צה"ל, עבר אימוני טירונות ושורה של קורסים כלוחם חי"ר. בדצמבר 1970 עלה לדרגת רב"ט. יוסף סיים קורס קצינים, ובאוקטובר 1971 עלה לדרגת סג"ם. כעבור שנה הועלה לדרגת סגן. הוא חתם על שירות קבע ולחם עם יחידתו במלחמת יום הכיפורים. אחרי המלחמה חזר למשקו והשתלב בעבודה בענף הכותנה, אבל לא לזמן רב. באותה עת החמירו התקפות המחבלים על מטוסי "אל על" ויוסף התגייס כמאבטח טיסות. במשך שנה עבד בתפקיד זה, ואז התעוררה בו מחדש השאיפה לשרת כטייס בחיל-האוויר. בגיל 25 הצליח להתקבל לקורס טיס, שאותו סיים בהצלחה, והועלה לדרגת סרן. יוסף הוצב ביחידת מסוקים, ובהמשך דרכו שירת כמדריך בבית-הספר לטיס של חיל-האוויר. בתקופה האמורה חיוו עליו מפקדיו דעתם, כי הוא בעל "אופי המושתת על ערכים גבוהים בכל התחומים, העושה אותו לקצין ברמה גבוהה". בשנת 1977 התחתן עם חברתו, אף היא נצר למשפחה ותיקה בגליל, ממייסדות "השומר". לימים נולדו להם שני ילדים, שחילקו את זמנם בין הקיבוץ ובין בסיסי חיל-האוויר בהם שירת יוסף. במשך כל שנות שירותו כטייס שמר על קשר הדוק עם משפחתו, עם קיבוצו ועם חבריו הרבים. בביקוריו בכפר-גלעדי היה עד לסבל התושבים בשל טילי הקטיושה שנפלו בגליל. לא אחת שהה עם ילדיו במקלט בעת התקפת קטיושות והיה מודע לצורך להגן על ישובי הגליל. ביום הראשון של הקרבות במלחמת שלום הגליל יצא עם מסוקו להתקפה על האויב, ובהתקפה זו נפל ביום ט"ו בסיוון תשמ"ב (5.6.1982). בן 31 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית הקברות בתל-חי השאיר אחריו רעיה, שני ילדים, הורים ושלוש אחיות. שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "הוא היה ותיק ומנוסה, מכובד ואהוב בשל אישיותו הלבבית וגישתו הישירה והפשוטה לכל אדם ולכל נושא. בטייסת היה מעמודי התווך מבחינה חברתית ומקצועית. יוסף היה טייס ולוחם מעולה, מהיותו בן כפר-גלעדי היה מודע למצב הבטחוני בגבול הצפון". מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "כל מי שהכירו כחבר לנשק או כחבר לבילויים, יודע שאי אפשר היה לכעוס עליו, אפילו אם טעה, אפילו אם שכח, תמיד היה עם חיוך, תמיד ברוח טובה, מלא אהבת חיים ויודע לבלות ולשמוח. לא רק בחגיגות היה בין המובילים בינינו בטייסת. יוסי היה הלוחם בהא הידיעה, בעל נסיון, שקול, מנהיג. כולנו רצינו בקרבתו, כי על יוסי אפשר לסמוך. …המשימה בטיסה שבה נפל היתה לשתק ולהשמיד את התותחים והקטיושות אשר הפגיזו את צפון הגליל …יוסי נפל בהגינו על ביתו במשמעות הפשוטה ביותר של המשפט". בעקבות תחקיר שבוצע במהלך 2017 עודכן הנתון כי הועלה לדרגת רב סרן לאחר מותו.