קלרספלד (בר-שדה), יצחק

יצחק, בן פרידה ויוסף, נולד ביום כ"ט בטבת תרצ"ח (1.1.1938) ברומניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא החל את לימודיו בעיר מולדתו ואחרי-כן למד בקיבוץ גבת. יצחק היה חברותי מאוד, ובקיבוץ נקלט יפה והסתגל ללא קשיים לדרך החיים המיוחדת. עד מהרה התחבב על כל החברים והיה מקובל עליהם, למד ועבד לשביעות רצון מחנכיו. שנים אחדות עשה בקיבוץ, אך נאלץ לעזוב ולהצטרף להוריו במושב, כדי לסייע להם לשאת בעול הטיפול במשק החקלאי שלהם בכרמון שליד אשדוד. נוסף על העבודה הקשה במשק הוריו, התגייס יצחק לעבודה ציבורית ועשה רבות כדי לשפר את מראה המקום. הוא נטע את מרבית העצים שלצדי הכבישים הפנימיים במושב ועליהם הייתה גאוותו. חברו סיפר עליו: "יצחק אהב את החקלאות בלב ובנפש ולא נרתע מכל עבודה קשה. הוא היה שקוע בה מעלות השחר ועד לשעות המאוחרות של הערב. אך לא הייתה זו אהבתו היחידה. יצחק אהב את הטבע והיה מוקסם כילד ממראה של פרח, של עץ או של כל יצור טבע אחר. הוא גם ניחן באוזן מוסיקלית ואהב להאזין למוסיקה שעות על שעות". יצחק גויס לצה"ל בראשית ינואר 1956 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר הטירונות עבר השתלמות מקצועית והוצב ביחידה של החיל. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו, אהוב על מפקדיו ומקובל על חבריו החיילים. הוא השתתף במלחמת קדש והוענק לו "אות סיני". לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, הוצב ליחידת מילואים והשתלם בקורס חובשים. הוא השתתף במלחמה בשנת 1967 והוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יצחק, נשלח לחזית בסיני, וסופח לגדוד של חיל השריון. חברו סיפר, ש"בימי המלחמה התנסה בקרבות קשים וחבש באומץ לב פצועים רבים תחת אש כבדה. שעות אחדות לפני שנפל, הציל ממוות, בחירוף נפש, חבר שנפגע". ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בשדה התעופה של דוור-סואר שממערב לתעלה, נפגע בהפגזת האויב ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר ורבורג. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. המועצה האזורית של באר טוביה הוציאה לאור חוברת בשם "אלה הבנים", לזכר בני המקום שנפלו במלחמה, ויצחק בכללם.