קלרמן, משה (קלארוס)

בן רוזה ואברהם, נולד ביום כ"א בטבת תרע"ג (31.12.1912) בעיר צ'נסטוחוב, פולין. בהיותו תלמיד בגימנסיה הצטרף לקן "השומר הצעיר" ונודע בפשטות הליכותיו, במרצו ושקידתו, בפיקחותו ובמסירותו לרעיון. עד מהרה התבלט כמדריך בקן המקומי, במושבות-קיץ, אחר-כך כמדריך חבל זגלמביה, ולבסוף צורף להנהגה הראשית של תנועתו ברובנו ואחר-כך במרכז בווארשה. ב-4.4.1939 עלה ארצה והצטרף למחנה הראשון של קיבוצו בנתניה. בכוח הרצון התגבר על מכאובי מחלת השיגרון והסתגל לעבודה פיסית קשה. בערבים ובשבתות התמסר לעבודה תרבותית בקיבוצו ולעסקנות בקרב ציבור הפועלים בנתניה. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל-התותחנים במדבר המערבי ובאיטליה. גם בצבא התמסר לפעילות ציבורית ונבחר כנציג בארגוני העזרה ההדדית. משחזר הביתה לקיבוצו, שהתיישב בינתיים ביד מרדכי שבשפלת עזה, הוטל עליו תפקיד מזכיר הקיבוץ, שמילא אותו במסירות. אחר-כך הוטל עליו, כחבר "המרכז לגולה", להדריך את גרעין "חירות", של עולי מחנה ברגן-בלזן, להתערות מעשית ונפשית בעבודה ובחיי הקיבוץ בארץ. נוסף לתפקידים הציבוריים הללו עבד בענף הלול. כאיש-צבא ותיק לא האמין בכושר העמידה של יד מרדכי נגד הצבא המצרי, המצויד בשפע בכל סוגי הנשק, אך תרם את חלקו להגנת הנקודה. כתותחן מאומן שירת ליד המרגמה היחידה, נדד עימה מעמדה לעמדה והכה בריכוזי האויב, וכשאזלו הפגזים הוסיף ללחום כרובאי בקו הראשון. במכתבו ביום האחרון לרעייתו, שפונתה מהמשק עם שני ילדיהם ועם שאר האימהות והילדים, הביע את התקווה, כי "אולי חלק מחברינו עוד יצליח לראות את הניצחון ולתת יד להקמת ההריסות מחדש". ועוד: "נקווה שנתראה, אבל אם לא – תדעי לשאת גם את זה," וכן הודיע לבנו "שיש פה עשרות אלפי תרמילים של פגזים". ביום י"ד באייר תש"ח (23.5.1948) פרצו שריוני האויב אל הנקודה והוא נפל בעומדו על משמרתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ביד מרדכי.