קלרמן, מנחם

בן טובה ויצחק, נולד ביום ט"ו בשבט תרפ"ה (9.2.1925) בעיר אוטבוצק, פולין ובהיותו בן 10 עלה לארץ עם הוריו, שהתיישבו בנס ציונה. הוא הצטיין בבית-הספר בלימודיו ובהתנהגותו. עם בואו לארץ הצטרף ל"מכבי הצעיר" ולאחר זמן עבר ל"הפועל" וזמן-מה שימש גם כמזכיר הסניף המקומי. מנחם הוסיף להשתלם בשיעורי-ערב בקורס של בית-ספר תיכון ונתקבל לעבודה כפקיד בדואר. בהיותו בן 15 הצטרף ל"הגנה", עבר קורסים והשתתף באימונים ובהדרכה. בשנת 1944 התנדב לבריגדה היהודית, ללא נטילת רשות משלטונות הדואר. בתקופת שירותו באיטליה, באוסטריה ובארצות השפלה השתתף אחרי המלחמה בפעולות העזרה לשארית הפליטה ובארגון ההעפלה לארץ. על גלויה מצוירת, תמונת מצבת הזיכרון לגיבורי טריאסט שנפלו במלחמת- השחרור של איטליה ב-1918, כתב לחבריו: "אין טוב מחופש ושחרור, עבורם כדאים גם קורבנות. ההיסטוריה הישראלית עשירה בזאת… מי ייתן ובקרוב נוכל להקים אנדרטאות מסוג זה בארצנו החופשית". כשחזר ארצה עבד תחילה בחקלאות, אחר-כך למד טפסנות-בניין ועבד במקצוע. הקדיש הרבה מזמנו לפעילות ב"הגנה" וב"משמרת הצעירה" ואף נבחר למרכזה הארצי. למחרת השמחה שאחזה ביישוב עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות ב-29.11.1947, התייצב ושירת בחטיבת "גבעתי" והשתתף כלוחם ומ"כ בכל הפעולות נגד הכנופיות בדרום, ובייחוד הגדיל לעשות בפיצוץ מפקדת חסן סלמה. ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) השתתף במבצע "חמץ" לכיתור יפו, וגדודו תקף את תל-א-ריש, כבש את התל והחל להתבסס בו. האויב התארגן במהירות ובסיוע תגבורת מיפו ערך התקפת-נגד. הכוח, שלא הספיק להתארגן במקום, נסוג בלחץ ההתקפה הערבית. מנחם נפצע ברגלו וחבריו הפצירו בו לעזוב את המערכה, אך הוא סירב. לאחר שחבשו את פצעו הוסיף להילחם עד שנפגע מצרור כדורים בראשו. דבריו האחרונים היו: "תמסרו שלום הביתה" ונפל. מקום קבורתו לא נודע ומצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. באוגוסט 2007 במסגרת חקירת הענף לאיתור נעדרים בצה"ל נמצא כי מנחם קבור בבית העלמין בנחלת יצחק. ביום 30.8.2007 נערך טקס צבאי לגילוי המצבה בהשתתפות משפחתו של מנחם וגורמי צבא.