קלקודה, מרסל

מרסל, בן אלקה ובריש, נולד ביום כ' בחשון תש"ח (3.11.1947) בסני שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1963. הוא למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר מקצועי ברומניה. ילדותו של מרסל, שכונה גם בשם "משה" ו"מיקי", עברה עליו בעיר קטנה ברומניה, שרבים מתושביה היו יהודים. הוא היה ילד ערני ושובב. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, למד בבית-ספר מקצועי והחל לעבוד ביצירת תבניות עץ ליציקה. לאחר שעלתה ארצה, התיישבה משפחתו בכפר חסידים, ומרסל עשה זמן-מה בקיבוץ אפק, שם למד עברית באולפן. כשחזר לבית הוריו, היה מלא אהבה לארץ, לנופיה ולאנשיה, אף-על-פי שקודם לכן לא ידע דבר על הארץ. מרסל היה ספורטאי מילדותו. הוא עסק בענפי ספורט רבים ובארץ היה חבר "הפועל" ושיחק בכדורגל בקבוצה מקומית ברכסים, מקום מגוריו. מרסל היה עליז, שפע מרץ, היה חזק והקרין סביבו ביטחון. רבים אהבוהו. עד שגויס לצבא, עבד במקצועו, יציקת תבניות, במפרץ חיפה. מרסל גויס לצה"ל במחצית מאי 1966 והוצב לחטיבת חיל הרגלים "גולני". לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים, התנדב לשרת בסיירת נודעת. בעודו בשירות חובה השתתף במלחמת ששת הימים, בקרבות ברמת-הגולן וכן נטל חלק בפעולות הביטחון השוטף אחרי המלחמה. כעבור זמן מונה לתפקיד נגד-רובאים בסיירת ומש"ק סיירים ואחרי-כן השתלם בקורס ביטחון שוטף למפקדים. מפקדיו ראו בו חייל אחראי, מסור, בעל כושר ארגון ויכולת רבה. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא חייל ממושמע, שמילא תפקידו לשביעות רצון מפקדיו. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים בגדוד שריון. ברבות הימים הועבר ליחידת סיור של חיל השריון ושירת שם כסייר. כמו-כן עבר קורס נהגי נגמ"ש. אחרי השחרור, המשיך מרסל לעבוד כתבניתן בבית-מלאכה במפרץ חיפה, והצליח להתקדם בעבודתו. כעבור זמן הצטרף כשותף למעסיקיו הקודמים. בשנת 1972 נשא מרסל אישה והזוג המשיך להתגורר ברכסים. הוא רצה לבנות את ביתו במו ידיו, אך לא הספיק. בשנת חייו האחרונה החל מרסל בפעילות ציבורית נמרצת ברכסים. לקראת הבחירות בסתיו של שנת 1973 היה מועמד למועצה המקומית מטעם רשימה מקומית של צעירים, שהוא הקים אותה. רבים תלו בו תקוות, שיצליח להחיות ולפתח את רכסים המוזנחת. לזכותו זוקפים את הקמת מגרש הכדורגל במקום ואת בניית מועדון הנוער, שם גם הדריך נערים בעבודות בעץ. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה מרסל בין הראשונים שקיבלו צו קריאה, והוא התייצב מיד ביחידתו. הוא השתתף בקרבות הבלימה בסיני, בקרב ההבקעה והפריצה לעבר תעלת סואץ ובקרבות לאבטחת ראש-הגשר על גדות התעלה. במהלך הקרבות חילץ תחת אש בחור מרכסים, שנפצע ואיבד רגל, ובכך הציל את חייו. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), בהיותו בנגמ"ש המ"פ ליד "החווה הסינית", נפגע מרסל פגיעה ישירה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברכסים. השאיר אחריו אישה, הורים, אחות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו, חבריו, מקור לכוח. מרסל היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו". הוריו תרמו לזכרו מנורה לבית-הכנסת "שארית הפליטה" ברכסים; יחידת הסיור שלו הוציאה לאור חוברת לזכר חלליה במלחמה, ובה כלולים גם דברים על מרסל.