קלפפיש, משה

בן שרה ואהרן-יעקב, נולד ביום ח' בניסן תרע"ה (23.4.1915) בעיר זמברוב, פולין. תחילה קיבל חינוך מסורתי ב"חדר" ובישיבות לומזה וקליצק, ואחר-כך השתלם בלימודי-חול ועבר הכשרה חלוצית. סביבתו היתה סביבת תלמידי חכמים והספר ליווה אותו בדרכו כל ימי חייו. מילדותו נצמד לרעיון אהבת האדם ובהיותו כבן שש "החליט" פעם ללכת "לעבוד" ולחלק את "שכרו" בין הוריו ואחת השכנות. תכונה זו נשארה טבועה בו והעמיקה עם התבגרותו. תמיד מצא דרכים לעזור לזולת, התנגד לכל עוול וצידד בזכות הסוציאליזם ההומניסטי. בשל תכונותיו אלו אף היה לצמחוני. בשנת 1935 עלה לארץ ושירת כנוטר במקומות המסוכנים ביותר. בזמנו הפנוי המשיך ללמוד ולהשתלם ורצה להיבחן בבחינות-הכניסה לאוניברסיטה, אלא שבינתיים פרצה מלחמת-העולם ושיבשה את תוכניותיו. על אף השקפותיו הפציפיסטיות ראה מחובתו להצטרף אל הלוחמים באויב הנאצי. משה התגייס לצבא הבריטי על אף שדחוהו פעמים אחדות בגלל קוצר-ראייה. במסגרת היחידות העבריות שירת בצפון אפריקה ופעל בקרב יהודי דרנה שבלוב בתפקידי הוראה. כאשר צורף לבריגדה היהודית והגיע לאירופה הדריך בקיבוץ גילינגן בהולנד. בכל אלה ליוותה אותו דמות אחותו שנרצחה על-ידי הנאצים והרצון לנקום את דמה. עם שובו לארץ לאחר ששוחרר מהצבא הבריטי, הצטרף לארגון התיישבות של חיילים משוחררים, "כפר יע"ל"-מנחמיה. כשנשלח להכשרה בענף הבננות היה שוקד על לימודיו החקלאיים, פונה תכופות לבית גורדון שבדגניה ומתעמק בספרייה החקלאית. עם פרוץ מלחמת-העצמאות היה בין ראשוני המתגייסים ושירת בחטיבת "גולני". משה נפל ביום כ"ז בניסן תש"ח (6.5.1948) בפשיטה על הכפר ערב אל-זביח, במורדות התבור, בפעולת-גמול על רצח 7 חברי בית קשת. הכוח השתלט על הכפר ופוצץ חלק מבתיו. ההתארגנות לנסיגה השתהתה ותוך כדי כך פתחו הערבים בהתקפת-נגד. בנסיגה הקשה נפלו רבים מהלוחמים. משה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבית קשת.