בן פרלה ומנשה. נולד ביום ו' באלול תשמ"ג (15.8.1983) בקרית ים. אח צעיר למירב, שושי, מוטקה ואהוד. "התינוק הכי יפה בעולם," מספרים בני המשפחה. "עור לבן ועיניים ירוקות-כחולות, שיער חום דק וחלק, וחיוך ששווה מיליון דולר." מאור היה ילד רציני, אחראי ומאוד בוגר לגילו. מגיל צעיר התעניין בתחומים רבים, וידע לשאול שאלות ענייניות בכל נושא שעניין אותו. אחיו הגדולים טיפחו אותו, ומאור היה מתלווה אליהם לטיולים, לספרייה, לגן השעשועים ולסרטים שכה אהב לצפות בהם, סרטי דיסני בילדותו ומשבגר, סרטי פעולה. מאור גדל והתחנך בקרית ים. עד כיתה ג' למד בבית-הספר היסודי 'אורים' ואחר-כך, כשהמשפחה העתיקה את דירתה, המשיך בבית הספר 'אלמוגים'. בתום כיתה ו' עבר לחטיבת ביניים ב'רודמן עמל 1'. מאור היה תלמיד רציני ועצמאי, דאג שבחדר שלו יהיה הכל – טלוויזיה, ווידאו, אך גם ספרי לימוד ולגו הנדסי. היה מגיע מבית-הספר ונכנס לחדרו, מכין שיעורים ועוסק בתחביביו. לאחר שנתיים בחטיבת-הביניים התקבל מאור, לאחר בחינות ו'גיבושון', לפנימייה הצבאית הריאלית בחיפה. הוא פרח בעת לימודיו בפנימייה, אהב שם הכל ומעולם לא התלונן. השנה הזו בפנימייה שינתה את חייו של מאור, הפכה אותו ל'מורעל' על הצבא ולמי שחולם להיות קצין קרבי בלבנון. בתום כיתה ט' בפנימייה התבקש מאור להישאר לקורס קיץ ולשפר את ציוניו, אך הוא העדיף לחזור לקרית ים, ושב לתיכון 'רודמן עמל 1'. כעבור שנתיים סיים בהצלחה את לימודיו במגמה הביולוגית. מאור גדל והיה לנער מלא חיים, פניו תמיד קרנו משמחה ומאושר. תמיד ידע להאיר את היום, להראות את הטוב והנעים בכל מצב, אפילו הקשה ביותר. בבית-הספר בלט לטובה והמורה שלו סיפרה שתמיד ישב מלפנים עם חיוך מקסים ועיניים חכמות, והחברים סיפרו איך תמיד היה הרוח החיה, זה שזורם בכיף תמיד, בכל מצב. בביתו נהג מאור תמיד לעזור בעבודות הבית. כשהיה בתיכון עזבו אחיו הבוגרים את הבית, ומאור היה הכתובת לכל תיקון וטיפול – אם לצבוע, לטפל בגינה או ברכב, או כל סידור אחר, מאור עשה הכל ברצון ועל הצד הטוב ביותר. למאור היה תמיד מצב-רוח טוב, הוא אהב את הבריות והיה רע ואיש חברה אהוב בכל מפגש. למאור היתה אהבה גדולה לים. כבר בכיתה ד' הצטרף לאחיו אהוד לשיט מפרשיות במועדון ה'ימיה' בחיפה, ומאז התמיד בפעילות במועדון כחניך, ואחר-כך כמדריך. הוא מעולם לא ויתר על פעילות, מכל סיבה שהיא וגם כשהיה בפנימייה היה מגיע בשבתות למועדון. נוסף לכך עבר קורס צלילה של שני כוכבים, והרבה לצלול עם חברים באזור נהריה. בפעילותו במועדון ה'ימיה' נזדמן למאור להדריך ילדים אוטיסטים ופגועי מוחין, חוויה שהקסימה אותו במיוחד. הוא נהנה הנאה שלמה מהאושר שהצליח להביא לאותם ילדים. בכיתה י"ב, ומתום לימודי התיכון עד לגיוס, עבד מאור בסניף 'מקדונלד'ס' ועד מהרה בלט בעבודתו, וזכה בתואר העובד המצטיין של החודש. "את יכולה להתגאות בבן שלך," שמעה אמו של מאור ממנהליו. בחודש פברואר 2002 התגייס מאור לצה"ל, לאחר שבמשך כשנתיים קודם-לכך הקפיד להתאמן במכון כושר ולהתכונן לשירות הצבאי. עקב בעיות רפואיות נקבע לו פרופיל נמוך, ומאור שובץ לחיל המשטרה הצבאית. הוא התנדב ליחידת 'סחלב' של המשטרה הצבאית, שעסקה בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון, והחל לשרת בחברון. על שירותו המעיט לספר בבית, מעולם לא דיבר על הסכנה אלא אמר שעיקר הפעילות היא עם המתיישבים היהודים. ביום ח' בטבת תשס"ג (12.12.2002) נפל מאור בפעילות מבצעית בחברון. בעת סיור הוא נורה ונהרג מאש מחבלים מאחד הבתים בעיר. מהירי נהרגה גם רב"ט קרן יעקבי. בן תשע- עשרה היה מאור בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בצור שלום, סמוך לקרית ביאליק. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים. לזכרו של מאור הוקם אתר אינטרנט שכתובתו: www.maor.zahav.net.il. כתבו בני המשפחה: "מאור תמיד יהיה נצור בליבנו, חקוק לעולמים. החיוך המקסים והעיניים הירוקות הגדולות שמחייכות, עצובות, חושבות, מבינות או מתרגשות ומביעות הכל ללא מלים. העיניים שהיו נדלקות במין זיק של התלהבות, טירוף של הרגע, כשמישהו אמר משהו מצחיק או כשעלה בראשו איזה רעיון עוקצני… 'מצוינות מעל לכל' היתה הסיסמה שרשומה על דגל פלוגת 'שחק', אליה השתייך מאור במהלך השנה שבה למד בפנימייה הצבאית. הסיסמה הזו, במחשבה לאחור, איפיינה את מאור בכל דבר שעשה ושפנה אליו… מאורי שלנו חלם להיות לוחם, והוא יישאר לוחם לנצח ותמיד תמיד יעמוד על המשמר, וישמור עלינו."
