קלעי-סטרליץ, מנחם
בן פסיה ויוסף. נולד בג' באלול תרע"ד (25.8.1914) בווקשנה בפלך קובנה, ליטא. בימי מלחמת העולם הראשונה הוגלתה המשפחה והתיישבה בפלך ויטבסק וכעבור שנים שבה לליטא. מנחם למד בגימנסיה העברית בוירבאלין והצטיין בלימודיו. בשנת 1925 עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. מנחם למד בבית הספר "תחכמוני" וב-1928 עם סיום לימודיו עברה המשפחה לכפר-סבא ובניה החלו בעבודה חקלאית. במאורעות תרפ"ט לקחו בני המשפחה חלק פעיל בהגנת המקום מפני הכנופיות הערביות. מנחם למד זמן מה בישיבת "תפארת-ישראל" בחיפה ובטכניון ואת ימי חופשתו ניצל ללמוד תורה מפי סבו, שהיה ממייסדי ישיבת כפר-סבא. באותם ימים הצטרף לבית"ר, עזב לזמן מה את הבית ונסע לעבוד בפתח תקווה, שם השתתף באופן פעיל בעשיית הבית"רית. כשחזר מנחם לכפר-סבא, נכנסה הפלוגה הראשונה של הבית"רים לעבוד בכפר-סבא ואיתם לחם לזכות העבודה במשק העברי. הוא הפך דמות מרכזית בקן בית"ר, והיה תמיד הרוח החיה שהלהיב ועודד את הבית"רים. במכתביו הרבים בהם הרבה לצטט את המשורר אורי צבי גרינברג שהיה אהוב עליו, ניסה להניע את חבריו בארץ ומחוצה לה להצטרף לתנועה הלאומית. כשהוקם אצ"ל היה מנחם ממייסדי הסניף במקום. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו ביטל את תוכניתו לנסוע להשתלמות בחוץ לארץ והחל מכין את הכלים הדרושים למאבק. הוא היה בין הראשונים באצ"ל שעסקו בייצור רימוני יד ורימוני רובה פרימיטיביים, וניסה את כוחו ביצור כדורי רובה. על שמו נקרא אחר כך רימון היד של אצ"ל "מנחמיה". בכ"ד בתמוז תרצ"ו (14.7.1936) נפצע מנחם קשה מפצצה שהתפוצצה בידיו בעת שעסק בהרכבתה הוא הועבר לבית החולים "הדסה" בתל-אביב ובכ"ז בתמוז תרצ"ו (17.7.1936) נפטר. הוא הובא למנוחת עלמים בבית העלמין בכפר סבא. פרקי חייו וגבורתו פורסמו בספר היזכור לחללי אצ"ל "זכרם נצח", בספר הזכרון לשמירה ולהגנה של בית"ר והעובד הלאומי – "גלעד", בחוברת הזכרון לחללי כפר סבא והסביבה ובספר מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז.