קלעי, הרצל

בן בתיה ועובדיה, נולד ביום ל' בסיוון תשי"א (4.7.1951) ביפו, כשלושה חודשים אחרי שהוריו עלו מעירק. בן בכור היה הרצל במשפחה ציונית שעלתה לארץ. קראו לו בשם הרצל, על-שם חוזה המדינה. בעודנו תינוק, עקרה המשפחה לבאר-שבע, ובה הוא גדל ולמד בבית-הספר היסודי "אחוה". הרצל המשיך ללמוד שלוש שנים בבית-הספר המקיף ג' בבאר-שבע, ובסיום לימודיו התיכוניים, בכיתה י"ב, עבר לבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. תחביבו היה אומנות הצילום. הוא רכש מעבדה קטנה, והרבה לצלם נופים ודמויות שקסמו לו. בבית-הספר הטכני הצטיין הרצל בלימודיו, במגמת מכונאות מטוסים. שלוש שנים הוא למד במסגרת שוחרות בצה"ל, תוך התחייבות לשרת בצבא הקבע אחרי שיסיים את לימודיו. הרצל התגייס ביוני 1971, ושירת כטכנאי-מסוקים בחיל-האוויר. הוא השתלב בקורסים אחדים שקידמו אותו בידע ובדירוג. בפברואר 1972, עלה הרצל לדרגת רב"ט. בספטמבר 1973, הוא עלה לדרגת סמל. חוות-הדעת של מפקדיו עליו הייתה: "הוא בעל אופי יציב ונוח, משתף פעולה בחברה, יעיל בעבודתו, רציני ומשקיע, שואף לקידום". מיוני 1973, החל הרצל לשרת בצבא הקבע. הוא הרבה ללמוד ולשתלם בקורסים מקצועיים. במרס 1975 עלה הרצל לדרגת סמ"ר, וכעבור שנה אחת עלה לדרגת רס"ר. הוא שאף ללימודים אקדמיים, מעבר לתחום עיסוקו המקצועי. לפי בקשתו, אושרו לו לימודים בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, ביום הראשון של המלחמה, ט"ו בסיוון תשמ"ב (6.6.1982), הגיעה ליחידתו קריאה לחלץ נפגעים מכפר נבטיה. הרצל התנדב לצאת עם צוות מחלצים במסוק. ליד נבטיה נפגע המסוק באש מחבלים וכל הצוות, שמנה חמישה חיילים נספה. ביניהם היה הרצל. בן 31 שנים הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע. הרצל השאיר אחריו רעיה, ילד בן שבעה חודשים, הורים ושתי אחיות. ראש הממשלה מנחם בגין כתב עליו לרעייתו: "אישך הטוב מסר את נפשו על מטרה שאין צודקת ואצילה ממנה: להבטיח חיים ושלום לאיש, אישה וילד בישראל. שמו ינון לעד בתולדות האומה. דמותו תהיה למופת, מדור לדור… אישך גיבור וקדוש והעם כולו, בכל הדורות, יזכרוהו באהבה רבה". שר הביטחון אריאל שרון כתב למשפחתו: "הוא היה מסור לתפקידו ולחבריו לנשק, והיה בעל מקצוע מצטיין. הרצל היה אהוב על הכול". מפקד יחידתו כתב עליו: "הרצל היה מכונאי מוטס ותיק ומצטיין בתפקידו. הוא ביצע את עבודתו תוך מסירות רבה, והשקט הנפשי שלו ליווה אותו בכל מעשיו. כמפקדו הישיר בתקופה הקצרה שלפני המלחמה וכחברו לצוות הלוחמים ביום הראשון ללחימה, למדתי להעריך את יושרו המקצועי, גישתו המבוגרת והרצינית לעבודה ורצונו להתנדב למשימות הקשות ביותר". שנה אחת אחרי שנפל הופיעה חוברת לזכרו, ובה העלו חבריו ובני משפחתו קווים לדמותו.