קלס, רפאל (“רפי”)

בן שמואל ז"ל ורבקה. נולד ביום ו' באב תש"ז (23.7.1947) בקיבוץ רמת השופט שבהרי מנשה. רפאל למד בבית הספר היסודי שבמקום. בשנת 1960 נכנס לבית הספר התיכון האיזורי "המוסד החינוכי הרי אפרים", המשותף לארבעה מקיבוצי האיזור. עוד בהיותו ילד נתגלה רפי כחובב טבע מובהק, שהקדיש הרבה מזמנו לגידול בעלי חיים. כאשר היה בשטח הפתוח, הפליא לזהות ציפורים לפי קולותיהם והרבה לעקוב אחר התנהגותם של חיות, זוחלים ועופות שונים. בבית גידל כלבים וטיפח אקוריום עשיר מינים. בעבודתו בקיבוץ – מטע ופרדס – היה קרוב לטבע. וזה הביא לו סיפוק רב. רפי אהב לשמוע מוסיקה ולעסוק בה. בבית הספר התיכון הקדיש שנים מספר לנגינה באקורדיון. כחובב ריקודים עסק שעות רבות בעריכת סרטי רשמקול למוסיקת ריקודים בשביל החבר'ה בקיבוץ. עוד בגיל צעיר בלט רפי ביושר לבו. בטוהר מחשבותיו ובנכונותו להיחלץ מכל משימה התנדבותית שנראתה לו חיונית באותה שעה. היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ובמסגרת זו היה בין הראשונים שהתנדבו להדרכת נוער במושב אליקים. היה אהוב על חניכיו – בחיוכו הביישני והשובב. במבטו החם והאוהב, בשלוותו הנצחית ובהשריית אוירה של בטחון – כי "יהיה טוב". הרעים שהקיפוהו תמיד, היו עדות נאמנה על התערותו בחברת הקיבוץ, שהיה מסור לו בכל לבו וקשר בו את חלומות עתידו. בקיבוץ קיבל על עצמו תפקידים שונים תוך תחושת התנדבות, ולא חסך כל מאמץ למילוי כל שהוטל עליו. בנובמבר 1966 גויס רפי לצה"ל והוצב לחיל השריון. הוא עבר בלא קושי מיוחד את המסלול הרגיל בחייל זה, סיים בהצלחה קורס קצינים והיה למ"מ טנקים. עלה בסולם הדרגות עד לדרגת סרן. הוא שירת כמדריך בבתי ספר לשריון וסיים את שירותו בנובמבר 1969 בהחזקת גזרת בית שאן. רפי היה עדיין חייל 'טרי', כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. הוא נטל חלק בלחימה. היה בין מבקיעי מערך ההגנה המצרי ובין הראשונים שהגיעו לתעלת סואץ – לאחר פעולת מאומצת, ללא שינה במשך ארבעה ימים. כן נטל רפי חלק בפעולת כראמה. במלחמת יום הכיפורים פעל רפי, בדרגת סרן ובתפקיד סגן מפקד פלוגה, עם יחידת המילואים שלו בגולן, בחזית חושניה. הוא גילה אחריות, תושייה ואומץ לב, שזכו לשבחי מפקדיו ולהערכת פקודיו. בחוות הדעת של הממונים על רפי נאמר: "דבק בביצוע משימותיו, אמיץ, מצטיין בטיפול בחילות ובעל כושר מנהיגות כמעט טוב מאד." לא בנקל קנה רפי את כושר המנהיגות, כי אופיו העדין ויחסו החברי אל פקודיו הקשו עליו בתחילת דרכו הצבאית לעמוד על מילוי פקודותיו עד הסוף. אך ככל שרכש יותר ניסיון, כן גבר ביטחונו העצמי והוא השרה יתר סמכות על פקודיו. עם זאת, דאג תמיד לאנשיו והתחשב בהם ובמצבם הקשה, אף תוך הקרבה עצמית. הוא ידע לפשר בין חילוקי הדעות שנוצרו ביחידה. אך הקו המנחה שאימץ לעצמו היה שבשום פנים אין לוותר על כל פרט ממה שהיחידה נדרשה לעשות, ואפילו היתה זו הוראה שלא נראתה לו. רפי היה קשור מאוד לצוות הטנק שלו. כל ניסיון להפריד ביניהם לצורך ציוות מחדש נתקל תמיד בסירובו. הוא היה מוכן לעשות הכול למען פקודיו. ובלבד שיהיה אתם. התנאי היחיד שלו לחזרתו לשירות קבע היה, שלפחות במינוי החירום יישאר עם פלוגתו שלו. במלחמת יום הכיפורים התנדב רפי לכל פעולה. מפקדיו ידעו, כי על רפי יוכלו לסמוך בכל מקרה. הוא המשיך לשרת גם במלחמת ההתשה בצפון – כשבעה חודשים. היו אלה ימי חורף קרים, גשמים בלתי פוסקים, בוץ ושלוליות. אך מעולם לא נשמעה תלונה מפיו. עוד לפני המלחמה נשא רפי לאישה את בחירת לבו – רינה. ונולד להם בן, סיון, שעליו העריף אהבה ופינוק. הם בנו את ביתם בקיבוץ, ורפי עבד בעיקר בפרדס. לא בלב קל, אך מתוך תחושת אחריות, החליט להיענות לבקשת שלטונות צה"ל לתת שנה אחת לשירות הקבע. הוא הועסק בהדרכה בחיל השריון, בדרגת רב-סרן. בעת האימונים אירע, שרפי, אשר תמיד נחשב כסמל הזהירות וידע לגלות ולזהות מוקשים ממרחקים – עלה עם רכבו על מוקש ונפגע פצעי מוות. הוא נפטר ביום ז' בחשון תשל"ו (12.10.1975) והובא למנוחת עולמים ברמת השופט. השאיר אחריו אישה וילד בן שלוש, אם אחות ואח תאום. בן 28 היה בנופלו. משפחתו והקיבוץ הוציאו חוברת לזכרו.