קלנברג, אריה
בן יצחק וברטה. נולד ביום כ"ו בניסן תש"ב (13.4.1942) בקריית-חיים שליד חיפה. במלאת לו שבע שנים עברה המשפחה לחיפה ואריה המשיך את הלימודים, אשר התחיל בקריה ובבית-הספר היסודי "אחוזה". לאחר שסיים את לימודיו בו למד בבית-הספר המקצועי "בסמ"ת" שליד הטכניון העברי. אריה השתייך לתנועת הצופים בחיפה ובמסגרת זו יצא לטיולים ולמחנות-עבודה אשר אהב מאוד. הוא הצטרף גם לתנועת צופי-הים ואתם היה יוצא לשיט ולחתירה. בשעות-הפנאי היה מבלה בחיק הטבע בטיולים והמקומות היפים אשר בהם ביקר עשו עליו רושם עז. היה קרוב לספורט-הים. אהב את נוף-הארץ ובייחוד את הפינות הרחוקות והנופים הנסתרים שבו. מטבעו צנוע היה ולא ניסה להתנשא מעל לאחרים. רק בטוב-לבו ניכר היה וגם כשלא ניסה להוכיח זאת. אהבתו הגדולה לים הביאה אותו להצטרף לחיל הים כשהגיע יום גיוסו, בספטמבר 1960. בשרתו בחיל-הים עבד כמכונאי באנייה "חיפה". חרוץ היה ומוכן לכל עבודה וכשהחלו הפיטורים ממקומות-העבודה בחיפה וקשה היה למצוא עבודה לא היסס והלך לעבוד בסדום ובאילת, מקומות שהיו זקוקים לבעלי מקצוע. אז מצא עבודה במכרות תמנע והתיישב באילת. זה היה בראשית 1967. אז גברה אהבתו העזה לים. את הוריו אהב מאוד ובכל הזדמנות היה בא לביקור בבית. לפני מלחמת ששת הימים היה נמצא מתרוצץ בין אילת לחיפה: "מדוע אין מגייסים אותי?" וכאשר הסבירו לו שבינתיים אין צורך באנשי-מילואים בחיל-הים חזר באותו יום לתמנע ואמר: "שם חסרים הרבה עובדים ואני חייב למלא את מקומם". אולם הוא שמח כשנקרא סוף סוף למילואים למשחתת "אילת", בחשבו כי יוכל לבקר הרבה את הוריו ובני משפחתו, שכן נמל-הבית של האנייה היה בחיפה. אולם אריה לא חזר משירות-מילואים זה, כי ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967) נמצא אריה בחדר המכונות של המשחתת – פגעו הטילים מצריים באנייה מול חוף רומני שבצפון סיני והטביעו אותה; זה היה ביום השני של שירות המילואים שלו, וכך בים שכה אהב מצא את מותו ואת קברו גם יחד. ולזכרו הוצבה מצבה מצבת-זיכרון בחלקת הנעדרים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר-מכן הוצבה לו מצבה לחוד בבית-הקברות הצבאי בחיפה. תולדותיו ודברים לזכרו הובאו בספר-הזיכרון לבני קריית-חיים שנפלו במערכה – "האילנות שנגדעו", שהוציאו לאור וועד הקריה, בית "יד לבנים" ואירגון חברי ההגנה שבמקום. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.
