קלמר, אורן

אורן, בן ז'נט וגוסטב, נולד ביום ט"ז באב תשי"ב (7.8.1952) בבקאו שברומניה ולמד שם בבית-ספר יסודי. בפברואר 1966 עלה לארץ ולמד בבית-הספר התיכון ע"ש עמוס דה-שליט ברחובות. אורן, שבפי חבריו ובני משפחתו נקרא לואיס, כשמו בחו"ל, היה תלמיד חרוץ ונער עליז, אופטימי וברוך כשרונות. מגיל צעיר התעניין בהיסטוריה. עוד כשהיה ילד נהגה אמו לקרוא באוזניו סיפורי היסטוריה, וכאשר התבגר הקדיש זמן רב לקריאה וללימוד נושא זה. בספרייתו העשירה היו ספרי היסטוריה רבים. אורן היה נער חברותי ובעל כושר הסתגלות. כשעלה לארץ היה כבן ארבע-עשרה, ועד מהרה למד עברית, היה מעורה בחיי בית-הספר ואף נבחר לייצג את כיתתו במועצת התלמידים. הוא ניהל מאבקים על שיטות לימוד, על ציונים ובחינות ועל דפוסי התנהגות ויחסי מורים ותלמידים. מגיל צעיר התגבשו אצלו השקפות ודעות פוליטיות, שיסודן בעקרונות הצדק והחופש, במאבק בעוול ובחוסר צדק ונגד מלחמות ושפיכות דמים. תמיד היה ראש המתווכחים על דמוקרטיה ופוליטיקה, על דמות המדינה והחברה. תמיד הגן בלהט על התיאוריות שלו. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון ברחובות, החל להתעניין בנושאי תעופה ואווירודינמיקה. הוא היה חניך בגדנ"ע-אוויר ובנה טיסנים. כן היה פעיל בתנועת "הצופים" כחניך, ואחרי-כן שימש מדריך והיה אהוב מאוד על חבריו. אורן גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1971 והוצב לחיל השריון. הוא היה חייל נאמן, מסור ובעל ידע רב. למרות שחיי הצבא, המשמעת ועול הפקודות לא היו לרוחו, ביצע את המשימות שהוטלו עליו בחריצות ובכישרון. הוא נשלח לקורס מפקדי טנקים ובזכות ציוניו הגבוהים נבחר להדריך בבית-הספר לשריון. כמדריך וכמפקד בלטו תכונותיו החיוביות, וחניכיו העריצוהו על שתמיד שימש להם דוגמה אישית. מעולם לא תבע מהם דבר שלא ביצע בעצמו, והקפיד על דיוק ושלמות בביצוע. את רוב ימי שירותו עשה בסיני ובמכתביו הרבים תיאר כיצד שועטים הטנקים שלו ברחבי המדבר שאהב. הוא התלונן רק על דבר אחד, שנמנע ממנו בשדה – קריאת ספרי ההיסטוריה החביבים עליו. במלחמת יום-הכיפורים לחם אורן בקרבות הבלימה בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. הוא נפגע ונהרג בקרב ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו, כי אורן היה מפקד מעולה, הדבק במשימותיו תוך גילוי אומץ-לב למופת.