קליר, דויד

בן פועה ואליעזר, נכדו של ר' בנימין קליר מראשוני המתיישבים בפתח תקווה. נולד ביום ז' בתשרי תרפ"ז (15.9.1926) בעיר וולקוביסק, פולין. בשנת 1934, בהיותו בן שמונה, עלה עם משפחתו לארץ וגדל בפתח תקווה. כאן סיים את בית-הספר "נצח ישראל", המשיך ללמוד בגימנסיה "אחד העם" ועבר ללמוד מכונאות בבית- הספר המקצועי על שם מכס פיין בתל-אביב. את לימודיו סיים בהצטיינות. אהב לקרוא ספרים ולנגן, שופע חיים. שנתיים שירת בנוטרות עד להכרזת המדינה, ומיד התנדב לצבא. הוא העלים את תוצאות הבדיקה הרפואית, שלפיה היה משוחרר מן הגיוס. דויד שירת כאלחוטן באחד מגדודי חטיבת "אלכסנדרוני". כקשר הגדוד השתתף בקרבות לכיבוש תל ליטווינסקי (תל השומר) ובמבצע "בן-נון א'", ההתקפה הראשונה על מערך הלגיון בלטרון, שם נפל ביום י"ז באייר תש"ח (26.5.1948) בהיותו בתוך משוריין שנפגע מפגז תותח. תחילה נחשב כנעדר. אחר-כך נתקבלה ידיעה "הצלב האדום" שהוא נמצא בין השבויים בעבר- הירדן. אך עם שוב השבויים לארץ נתגלתה האמת המרה. לזכרו של דויד ולזכרו של בן-דודו צבי מרכוס, שני הבנים שנפלו ביום אחד משני עברי ירושלים, הקדיש האב השכול אליעזר קליר חוברת שירים "מקרב" (תש"י) ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים, עם שאר חללי קרבות לטרון וגוש עציון, בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.