קלינשטין, אריה (לייבלה, לייבוש)

בן גיטל ומיכאל. נולד ביום א' באדר ב' תרפ"א (11.3.1921) בפולין. בקיץ 1925, בהיות אריה כבן 4, עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בחיפה. מפאת קשיי פרנסה וקליטה עברה המשפחה למחניים, ובראשית שנת 1927 הגיעה למושבה ראש פינה והתגוררה בה בדירה שכורה. בשנת 1928 נפטר האב. אריה למד בבית-הספר העממי בראש פינה אך סירב להמשיך בלימודים תיכוניים. היה נער גבוה ויפה שאינו נרתע מסיכונים. הוא אהב מאוד מלאכת כפיים, התמחה בתיקון כלי נשק קלים ומכונות שונות והיה מאושר מאוד כאשר הצליח בעבודתו. אמו, גיטל, שנשאה בעול פרנסת הבית לאחר מות בעלה, בנתה בית-קבע מחוץ למושבה. הבית גבל בבניין המשטרה הבריטית, והיה מול בית המכס אשר שימש לביקורת הגבולות ועובדיו היו ערבים. האם פתחה בביתה מסעדה אשר הפכה עם הזמן לנקודת תצפית ומקום ישיבות לאנשי ה"הגנה". אריה שהיה חבר ה"הגנה" ואמו עזרו רבות בהעברת נשק וידיעות ביטחוניות, וכן סייעו בהעברת עולים שבאו באופן בלתי חוקי דרך גבול הצפון. במאורעות 1936 גברה הסכנה למקומו של בית יהודי בודד בין הערבים, והגיעו אף ידיעות בדבר כוונותיהם של הערבים לחסל את הבית ולהתנקש בחייו של אריה. אריה, שהיה בחור עקשן ועקבי במחשבתו ומעשיו, ואמו, לא נאותו לסגור את הבית ולא עזבוהו אפילו בלילות. פעם אף אמר – "אי אפשר לכבות אור יהודי יחיד בסביבה". בליל כ"ב בסיוון תרצ"ח (21.6.1938) נכנסו פורעים ערבים אל המסעדה, וכאשר הגיש להם אריה, לבקשתם, משקה קר – ירו בו, ופגעו גם בסמל יהודי שהיה במקום בישיבת ה"הגנה". אריה נהרג והובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראש פינה. הניח אם ואחות. לאחר מותו סגרה אמו את הבית למספר חודשים אך מאוחר יותר שבה ופתחה את המסעדה והבית בשנית והמשיכה ביתר מרץ בפעילותה הקודמת. אכן, אישה אשר ידעה להפוך כאבה וצערה על נפילת בנה היחיד לפעולות למען הזולת ולמען הבנים שיצאו לפעילות מגן. המתיישבים הלוחמים בגליל. את כולם אימצה וקראה להם "מיינע קינדער" (ילדי).