קליינצוייג, זלמן-זאב

בן שפרינצה ומנחם. נולד בכ"ו בטבת תרס"ח (31.12.1907) בווארשה, שם למד בבית-הספר עברי ובגיל צעיר החל ללמוד מכונאות ונהגות. בשנת 1932 עלה לארץ-ישראל ועבד בקואופרטיב "בלאט". ב-1936 נתקבל כחבר לקואופרטיב "המעביר" ועבד במוסך, כמומחה לתיקון מכוניות. היה חסון ואיתן ברוחו ועם זאת בעל נפש מעודנת, מרבה ללמוד ולקרוא ומגלה חיבה מיוחדת לטבע ולבעלי חיים. כחבר ב"הגנה" ואיש "המחלקה הערבית" שלה נמסר לידו התפקיד להסיע עובדים למחנות הצבא הבריטי. באחד הימים, כאשר הסיע פועלים מבית נבאללה לבתיהם, נורה על-ידי ערבים, נפצע פצעים אנושים ונפטר בבית החולים "הדסה" בתל-אביב בד' באדר תש"ד (27.2.1944). הוא הובא למנוחת עולם בחלקת "ההגנה וההעפלה" שבבית העלמין בנחלת יצחק. הניח אישה בהיריון וילדה בת ארבע. בנו נולד חודשיים אחר נפילתו ונקרא על שמו – זאב. רשימות לזכרו פורסמו בעתונים "דבר", "המשמר" ו"תשע בערב"