קליין, משה (רודולף)

בן מרים וזאב, נולד ביום ו' באדר ב' תרפ"ט (18.3.1929) בעיר סאטו-מארה, רומניה. עוד בטרם התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "הולס-פרנסי" שבעירו, כבר עזר להוריו בחנות הנעליים שלהם; בשעות אחר הצהרים למד תורה אך יחד עם זאת הצטרף לתנועת "הנוער הציוני". במלחמת-העולם השנייה נשלח עם שאר בני משפחתו לגיטו שבעירו ומשם נלקח כעבור זמן קצר ל"מחנה הילדים" במחנה הריכוז אושוויץ. עם הניצחון והשחרור מן המחנות חזר משה לסאטו-מארה במטרה למצוא את בני משפחתו. את שתי אחיותיו הבוגרות ממנו אמנם מצא, אולם מפי שכנים נודע לו כי הוריו ניספו בשואה. משה ושתי אחיותיו הגיעו לעיר נויישטאט-הולשטיין בגרמניה. שם למד בבית-ספר שהוקם על-ידי אונרר"א, מוסד האו"ם לעזרה ושיקום נפגעי המלחמה. באותה תקופה התנדב משה לאצ"ל ועבר במסגרתו אימונים צבאיים. משה הגיע לחופי הארץ בחודש יוני 1948 על סיפונה של אוניית הנשק של האצ"ל "אלטלנה" כשעל סיפונה כ900- עולים חדשים ואנשי הארגון וציוד צבאי-מלחמתי רב. בקרב שהתפתח בין כוחות הממשלה הזמנית לאנשי האצ"ל נפצע משה ברגלו; כאשר החלים מפציעתו התגייס לצה"ל, עבר אימונים צבאיים בתל השומר, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" והוצב במחנה סמוך לקיבוץ עין שמר. ביום כ"ה בתשרי תש"ט (28.10.1948), לאחר קרב, הוכרז כנעדר. בחודש אוגוסט 1949, לאחר שנמצאה גופתו, הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה. שמו הונצח בספר התורה לזכרם של חללי צה"ל במלחמת-העצמאות.