קליין, מיכאל

בן קלרה ואליהו, נולד ביום י"א בסיוון תרצ"א (27.5.1931) בעיר מונקאץ', צ'כוסלובקיה, בבית ציוני ששפתו עברית. במלחמת- העולם השנייה התענה במחנה-ריכוז בגרמניה. אחרי המלחמה הגיע לבודפשט ושם גילה את אמו ואחותו שנותרו בחיים ושם גם נודע לו כי אביו מת. באוגוסט 1946, עם התחלת העלייה מהונגריה, עלה ארצה באוניית-המעפילים "החייל העברי". כששוחרר ממעצרו בעתלית נשלח למוסד החינוכי החקלאי במגדיאל, במסגרת עליית-הנוער. היה עלם ער ותוסס והתקשה להסתגל לחיי העבודה במוסד החינוכי אבל הסתגל ביתר קלות ללימודים. היה ישר מאוד ולא ידע כל צביעות. הוא מתח ביקורת על חבריו, מוריו ומדריכיו כשנדמה לו שגרמו עוול למישהו. מיכאל השתתף במקהלה ובחוג הדרמטי ומצא בזה סיפוק. הוא ידע למצוא שמחת חיים גם בעניינים קטנים, בסיור, שיר וריקוד, וידע להאציל משמחתו על האחרים. התחבב על חבריו, נבחר לוועד הקבוצה והיה פעיל בתפקידו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בפעולות הגדנ"ע בסביבת מגדיאל, הצטיין בהן מאוד ושימש דוגמה לחבריו בתפיסתו המהירה ונכונותו לכל תפקיד. כשסיים את ההכשרה הועמד בפני הברירה לבחור בגרעין התיישבותי או בחטיבה לוחמת. הוא התגייס לצבא ואמר להצטרף לגרעין אחר-כך. מיכאל שירת בגדוד "הפורצים" של הפלמ"ח ונלחם בחזית ירושלים. לקראת סוף אפריל 1948 נערך בגזרת ירושלים מבצע "יבוסי", שנועד ליצור רצף טריטוריאלי עברי בתוך העיר ובין ירושלים לבין היישובים שבצפונה. לצורך המבצע הועברה חטיבת "הראל" לירושלים ובליל 22-23 באפריל 1948 יצאו כוחותיה לתקוף את שועפת, בית-איכסא ונבי-סמואל. תנועת הכוח לנבי-סמואל ארכה זמן רב וההסתערות החלה עם שחר. נוכח אש האויב נאלץ הכוח לסגת ובנסיגה הקשה לאור היום היו נפגעים רבים. בקרב זה נפל, ביום י"ד בניסן תש"ח (23.4.1948). מיכאל היה מקלען והתכונן לחפות על נסיגת חבריו, אך נפגע מיד מכדור בראשו ונפל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית ענבים.