קליין, דן

דן, בן מרים ויעקב, נולד ביום כ"ב בטבת תשי"א (30.12.1950), ביפו. הוא למד בבית-הספר היסודי "הגליל" ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון-מקצועי "שבח", במגמה של מסגרות מכנית. דן, שנקרא בפי כל דני, היה תלמיד מצטיין, מקובל בחברת בני גילו ואהוד על מוריו ועל מחנכיו. דני גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות הוכשר לשמש כנהג טנק ואחרי תקופת שירות סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים ונשלח לשרת בחטיבת השריון 7. דני וחבריו ליחידה שירתו בסיני והשתתפו בקרבות מלחמת ההתשה. לאחר שהושגה הפסקת אש בסיני הועברה יחידתו לרמת הגולן, ובתקרית אש עם הסורים נפצע דני. בסוף נובמבר 1971 שוחרר דני מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. לאחר השחרור חזר לביתו במושב מגשימים. הוא החל בהקמת המשק החקלאי שהתעתד לעבד, ובבניית הבית שהתכונן לחיות בו את חייו. עד להגשמת שאיפותיו להיות בעל משק משלו, התקבל לעבודה במפעל מתכת "שלדון" כמסגר מכני. אחרי כן עבר לעבוד בחברת "הנדסה ותעשייה", מתוך רצון להתקדם במקצועו ולשפר את ידיעותיו. דני היה עובד מסור ושותף נאמן לצוות העובדים. הוא ניחן בדרך מחשבה מקורית ובגישה יסודית ומעמיקה לכל נושא שבו עסק, והקדיש זמן רב לפיתוח ולמחקר ואף יזם חידושים ושכלולים רבים. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. דני השתתף בקרבות הקשים והמרים שנערכו לפני הקמת ראש-הגשר בגדה המערבית של תעלת סואץ, ואחרי-כן השתתף בקרבות לכיבוש ערי התעלה. ביום הפסקת האש, כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) נפגע הטנק שלו בקרב על העיר סואץ והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "סמל-ראשון דני ז"ל שירת ביחידתנו כנהג טנק והוכיח את עצמו כאיש מקצוע מעולה, אמיץ ומסור. הוא היה מקובל ואהוד על חיילי היחידה ובלט ברצונו לעזור לחבריו". חבריו ליחידה הוציאו לאור חוברת ובה סיפור הלחימה של היחידה וכן דברים לזכר לוחמי היחידה שנפלו במערכה. בחוברת זו, הנושאת את השם "בצהרי יום הכיפורים", כלולים דברים על דמותו של דני.