קליין, דוד (פטר)

דוד (פטר), בן גיטה ומקשה, נולד ביום כ"ד בסיון תש"ה (5.6.1945) בפייץ שבהונגריה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1964. כשהיה בן שנה עברה משפחתו להתגורר ברומניה ושם למד בבית-ספר יסודי. כשהיה בן ארבע-עשרה נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה, עסק במלאכות שונות ולמד בבית-ספר תיכון ערב. לאחר שעלתה ארצה התיישבה משפחתו בדימונה, ודוד החל לעבוד במפעלי "כיתן" בעיירה, לאחר שהשתלם בקורס לאומני אריגה. הממונים עליו שיבחוהו ואמרו עליו: "דרך עבודתו, התמדתו ושאיפתו להתקדם, שימשו דוגמה לצוות העובדים. הוא היה עובד חרוץ ונאמן ובעבודתו תרם הרבה לפריון העבודה במפעל". דוד גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1967, שכן בתחילת שנות השישים, כשעלה ארצה, לא גוייסו עולים חדשים לצה"ל. לאחר מלחמת ששת הימים פנה לשלטונות הצבא בבקשה לגייסו. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון", ואחרי-כן שירת כמדריך בבית-הספר לשריון. בשנת 1968 השתתף בפעולת הגמול בכראמה. הוא היה חייל טוב, אחראי, נאמן ומסור לתפקידו, אהוב על מפקדיו ועל חבריו בזכות הגינותו וחברותו הטובה. לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר למד במכללה לטכנולוגיה של אופנה וטכסטיל על-שם שנקר ברמת-גן. השיבה אל "ספסל הלימודים" לאחר שנים רבות הכבידה עליו, אך בכוח רצונו ידע לגבור על כל הקשיים וסיים את לימודיו בהצלחה מרובה. אחד ממנהלי המכללה כתב עליו: "מנהל המפעל בדימונה, שהכיר בכשרונותיו של דוד וברצונו לדעת ולהתקדם, עודד אותו להמשיך בלימודים הגבוהים. הוא ניכר בין תלמידי הכיתה בידע המקצועי שהביא עמו, וברצונו העז להוסיף ידע עוד ועוד. הוא השקיע מרצו לא רק בלימודים, אלא גם הקדיש הרבה מזמנו והרבה ממחשבתו להפעלת הציוד במחלקה לטכנולוגיה הטקסטילית שלמד בה. מוריו שיבחוהו על חריצותו ועל התמדתו בלימודים. הוא לא הסתפק בדברי המרצה, אלא תמיד חקר ודרש בכל נושא שעמד בפניו. הרבה אהבה ורצון השקיע בלימודיו ובעזרה לחבריו. כשפנו אליו בבקשה לעצה או לעזרה, לא השיב את פני הפונים ריקם. אכן, היו בו הרבה כישרונות ומרץ בלתי-נלאה". כשסיים את לימודיו הוענקה לו תעודת הנדסאי, והוא חזר לעבוד במפעלי "כיתן" ונתמנה שם כאחראי לבקרת טיב בתהליך האשפור, וכן היה מורה בבית-הספר המקצועי בעיירה. דוד היה טוב-לב ודואג לבני ביתו. תמיד עזר לזולת מתוך נכונות אמיתית, אפילו על חשבון זמנו ונוחיותו. ברגעים קשים של מצוקה בקרב בני משפחתו, תמיד ידע למצוא את המלים הנכונות כדי לנחמם ולאמץ את לבם. בשנת 1971 נשא לאישה את חברתו מרים והקים עמה בית בישראל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס דוד ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) בשעות אחר-הצהריים ליד גשר פירדאן, נפל דוד בעת הסתערות על חיילי האויב. תחילה נחשב כנעדר ולימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. משפחתו קבעה לוח זיכרון לזכרו בבית-הכנסת "אוהל זאב" בדימונה; חטיבתו הוציאה לאור חוברת בשם "ההולכים ראשונה" לזכר אנשיה שנפלו במלחמה, ודוד בתוכם.