קליין, בנימין (פריץ,בני)
בן פרידה ופיליפ, נולד ביום י"ג באייר תרפ"א (21.5.1921) בווינה, בירת אוסטריה. בשנות לימודיו בגימנסיה הירבה לשחות בנהר הדנובה ולשוטט בהרים וביערות וכך רכש לו חוסן גופני ונפשי וזריזות ספורטאית. משצורפה אוסטריה ב-1938 לרייך הנאצי עבר להכשרה באורפלד ובפאדרבורן שבגרמניה ועבד כבנאי. בשנת 1940 הפליג עם חלק מקבוצת-ההכשרה שלו בספינה לאורך הדנובה ואחר-כך דרך הים השחור, ואחרי שישה שבועות הגיע ביום 25.11.1940 לחיפה. שם הועלה עם שאר המעפילים לאונייה "פטריה" כדי להישלח למאוריציוס. בעת פיצוץ האונייה על-ידי ה"הגנה" כדי למנוע את גירוש המעפילים, קפץ הימה מגובה רב, ניצל בשחייה ונכלא במחנה עתלית. גם המעצר הממושך לא שבר את רוחו והוא ניצל את תקופת המעצר כדי ללמוד את השפה העברית ואת תנאי הארץ. משנשתחרר השתקע בכפר גלעדי, עבד בכל ענפי המשק ברצון ובזריזות ולבסוף דבק ברפתנות. בשעות-הפנאי היה מתבודד על פסגות הרי הסביבה, קורא ספרי פילוסופיה או לומד שפות (הוא ניחן בכשרון מיוחד לרכוש לו שפות במהרה וידע לדבר עם העולים החדשים בלשונותיהם ולקרבם להבנת בעיות הארץ והמשק). מרשימותיו ומשיריו בגרמנית ובעברית מתגלה נפש פיוטית-פילוסופית של הוגה-דעות, שכל דבר אנושי אינו זר לו, אך מעורה בשורשי נפשו בעתיד העם והארץ ומאוהב בנוף הגליל העליון כאילו בו נולד וגדל מילדותו. בנימין היה משוטט גם בכפרים הערביים ולמד את לשונם ומנהגיהם. יחד עם המאמץ המתמיד להעלאת רמתו הרוחנית לא התנזר מחיי החברה במשק ומהשתתפות מלאה בחיי יום-יום. בשנים 1942-1943 היה נוטר בכפר גלעדי, ובשנים 1946- 1944 שירת כסייר באחד מגדודי הפלמ"ח ונהנה מיכולתו ומכושרו להסתגל לחיי-הצבא הקשים. בחופשותיו היה בא הביתה לכפר גלעדי ופונה לעבודתו ברפת. אחרי פעולות הדיכוי של השלטונות הבריטיים בתקופת "השבת השחורה" (29.6.1946) נעצר זמן-מה ברפיח וניצל את זמנו ללימודים ולתוספת דעת. בסוף 1947 פעל בשירותי הביטחון בעין זיתים ומשגב עם. בראשית מלחמת-העצמאות היה "רזרביסט כל-בו" בהגנת המשק, אחר-כך המשיך בחי"ש הנפתי במנרה, רמות נפתלי, חלסה, עבאסיה. על סף ההפוגה הראשונה אמר בשיחה על החברים שנפלו: "אל נזלזל בכוח האויב. עוד רבים יילכו מאיתנו, והטובים בינינו יהיו הראשונים. אבל יהיה כדאי לנו, כי כל קורבן מקדם אותנו אל הניצחון. אינני מאמין בהפוגה שמתכוננים לקראתה. ההפוגה לא תהיה עד שלא תהיה שביתת-נשק". ואכן, על אף התחלת ההפוגה הרשמית תקפו הסורים בעבאסיה ביום ה' בסיוון תש"ח (12.6.1948) והוא הלך להתייצב נגדם. בראשית ההפוגה נפצע ברגלו, נחבש וסירב לעזוב את המערכה, ולבסוף, כשחזר לבדו אל הבסיס, נפל בדרך. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בכפר גלעדי.
