קליימן, יוסף

בן טרודה ואמיל, נולד ביום כ"ט בתמוז תרע"ד (23.7.1914) בברלין, בירת גרמניה, למשפחה ציונית מתקדמת. היה חבר תנועת "הבונים" בגרמניה ואחר-כך הצטרף לתנועת "החלוץ". לאחר התלבטות נפשית החליט להפסיק את לימודיו באוניברסיטה ויצא להכשרה חלוצית בלטביה. ברצון עז הסתגל לתנאי ההכשרה וריכז סביבו את כל החברים מגרמניה. הוא התבלט באישיותו ורכש לו אמון כללי. אף כי יוצאי גרמניה היו מיעוט בקרב החברים, נבחר יוסף למזכיר ההכשרה. היה חבר טוב ורבים נהגו לפנות אליו בשעת צרה. לקראת העלייה יצא עם קבוצת "שלשלת" למחנה-הכנה ליד מינכן וגם שם היה מרכז הקבוצה. לפי הצעתו, יצאו החברים לעבודה בשדות הסביבה, כדי להראות לגויים מהו חלוץ. הוריו ביקשוהו לעלות עימם לארץ ולסייע להם בהקמת משקם, אך הוא ראה צורך וחובה לעצמו להוסיף לעבוד בקרב קבוצתו. יוסף עלה ארצה ב-15.10.1934 והצטרף לקיבוץ גבעת השלושה. משם עבר עם קבוצת "שלשלת" לאפיקים, אחר-כך הצטרפה הקבוצה לקיבוץ "בתלם" ששהה בנחלת יהודה, והוא שימש במשך זמן מסוים כמזכיר הקבוצה. אחר-כך עבר עם חבריו לחצר כנרת, שם התרכזו לפני עלותם למקום התיישבותם בעין גב. יוסף היה מראשוני המתיישבים בעין גב וחי שם קרוב ל11- שנה. הוא עמד בכל קשיי המשק הצעיר והשקיע את כל יכולתו הארגונית בפיתוחו. מילא תפקידים רבים במשק, היה מרכז העבודה, מזכיר 1939)-1940), עבד בדיג ועוד. תמיד עודד את חבריו ותבע מהם סבלנות. יוסף השתלם בסמינר ובשנתיים האחרונות לחייו היה מורה בעין גב. בעבודה זו בא על סיפוקו ומצא את המזיגה בין חיי עבודה בכפר ורצונו העז ללימודים. שימש דוגמה ומופת לילדים, לנוער ולחברים. היה חבר ה"הגנה" במשך שנים רבות. ב-19421943- שימש קצין תרבות של הארגון בשרון. בתקופת מלחמת-העצמאות, חודשים מספר לפני פלישת מדינות ערב, עבר אימונים ועלה לדרגת מ"מ ומפקד קטע. בשעת ההפגזות לקח חלק ניכר בהגנת המשק. ביום הראשון להתקפה פיקד בהצלחה, בקור-רוח ובאומץ, על הקטע המסוכן ביותר. למחרת, ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) פגע בו פגז בעומדו בעמדת התצפית בקטע שעליו היה אחראי וכעבור שעה קלה מת. השאיר אישה, שולמית, ובת. תחילה נקבר בטבריה ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין גב