קליגר, פלטיאל (“פשקה”)
בן יצחק וטובה. נולד ביום כ"ג במרחשון ת"ש (5.11.1939) בעיר בוברויסק שברוסיה. ילדותו עברה עליו בעצם ימי מלחמת-העולם השניה מתוך סבל ונדודים דרך רוסיה, פולין ואוסטריה – ושנים אלו הטביעו עליו את חותמן. בכל אשר בא חש את זרותו וגם את השוני שבינו לבין אחרים בשל היותו יהודי, אך תחושה זו היא אשר עוררה בו את הרצון להבליט את יהדותו אף בכל סימניה החיצוניים. בשנת 1948 עלתה המשפחה לארץ ועם עלותה השתכנה בעכו. על אף החופש וחוסר-הפחד שמצא בסביבתו החדשה נתקל הילד בקשיי-הסתגלות שונים, אבל עד מהרה התגבר עליהם. בעכו למד בבית-הספר היסודי "התומר". הוא צעד בראש-כיתתו, אהב משובה ושמחה, אף-כי לאחר זמן נעשה שקט ומסוגר בתוך עצמו. בימי לימודיו בבית-הספר התבלטה בו משיכה לטבע ולחקלאות ומתוך כך נמשך לעבודה בגינת בית-הספר. אז נתגבשה בלבו ההחלטה להיות חקלאי וביום סיימו את לימודיו שם נכנס לבית-הספר החקלאי בנהלל. השתייך ל"התנועה המאוחדת" והשתתף בכל טיוליה וכך הכיר את הארץ והתקשר אליה. בימי-לימודיו התחילו לקסום לו חיי-המושב וכשסיים את לימודיו הצטרף לגרעין "פורת" ויחד עם חבריו-לגרעין התגייס לצה"ל (יולי 1958). שנה תמימה עשה עם ה"גרעין" בבארותיים וחבריו הכירו בו יותר ויותר את נאמנותו, עצמאותו, אמונתו במעשיו ושמחתו לבוא לעזרת הזולת. כן גילה את נטייתו העצומה לספורט והקנה אהבתו לספורט לכל חברי-הגרעין. עבר קורס-צניחה וענד את "כנפיו" בגאון. סיים קורס של קשרים ושימש כקשר-הפלוגה. ביום י"ד בשבט תש"ך (12.2.1960) נפל בקרב ליד אשמורה כאשר שימש בתפקיד של קשר ודבריו האחרונים היו: "יורים עלינו – אש… אש… אש…". הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. במלאת שנה לנפלו הוציאו בני-המושבים (ארגון שלח) חוברת לזכרו בשם "פלטי". בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים", הועלה זכרו. בנהלל הונצח שמו על-ידי פתיחת חדר לזכרו. כן יש אלבום לזכרו בגדודו וביחידת-הצנחנים.
