קליאוט, שמעון

בן רעיה ויצחק, נולד ביום כ"ג בחשוון תש"א (24.11.1940), בעיר ריגה שבברית-המועצות לשעבר, למשפחה מיוצאי בריה"מ. בעיר הולדתו סיים בית-ספר יסודי ואף למד שלוש שנים בבית-ספר תיכון. אחרי כן עבד בבית-חרושת לפרוות בריגה וכאשר חזרה המשפחה לפולין בדרכה לארץ, עבד כשנה כחשמלאי בעיר ורוצלב. מבנה גופו האתלטי ואהבתו לספורט הניעוהו להצטרף לאגודת ספורט, שבה עסק בהיאבקות. בשנת 1960 עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בבת-ים. עד גיוסו עבד שמעון בעבודות שונות והצטרף לאגודת "הפועל" תל-אביב, שבה המשיך לעסוק בספורט ההיאבקות. שמעון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1960. לאחר הטירונות נשלח לקורס להקניית השפה העברית ולהשלמת השכלה ושוחרר מהשירות הסדיר בסוף אוגוסט 1961. שמעון חזר לבת-ים, נשא אשה ופתח מעדניה. לזוג נולדו שלוש בנות, ושמעון, שהיה בעל מסור ואב אוהב, השקיע את כל מעייניו בטיפוח משפחתו וביתו. בשירות המילואים צורף לחיל-התותחנים, עבר קורסים מקצועיים, היה רגם במרגמה 120 מ"מ ולבסוף היה מפקד צוות מרגמות כבדות מתנייעות. עם יחידתו השתתף בקרבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ונשא בגאווה על חזהו את אותות המערכה. למרות שבמלחמת יום הכיפורים איבד חלקית את השמיעה באוזניו, לא הסכים להורדת פרופיל בשל רצונו להישאר ביחידתו. בפרוץ מלחמת שלום הגליל, לא המתין שמעון לצו הקריאה אלא מיהר מיוזמתו והתייצב ביחידה. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) נפל סמל שמעון בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אשה, שלוש בנות ושני אחים בארה"ב. במכתב התנחומים למשפחה כתב שר הביטחון בין השאר: "שמעון היה מפקד צוות ממושמע ואחראי, עם ידע מקצועי רב. השקיע בתחום העלייה והקליטה. את העולים החדשים קיבל תחת חסותו ושימש להם כפה וכאב". מפקד יחידתו, בה שירת 18 שנה, כתב: "שמעון היה מפקד צוות ביחידה – תפקיד שהוא קשה ואחראי – תפקיד שדורש את כל כולו של האדם בשעת מלחמה ובשעת ירי. שמעון נכנס למלחמה עם רצון כביר לתרום ולמגר את המרצחים מגבולנו… את תפקידו כמפקד צוות מילא מעל ומעבר לנדרש… ג'ינג'י, חייכן, אופטימי – אף פעם לא ראיתי אותו שרוחו נפלה, גם לא בזמנים קשים".