קלוגר, שמואל (“שמואליק”)

בן יעקב ופולה מניצולי השואה. נולד ביום כ"ה בתשרי תש"ט (28.10.1948) בשטוקהולם שבשבדיה. הוא עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1949. למד בבית-הספר היסודי "זכרון יוסף" באחוזה וסיים את לימודיו בגימנסיה ההומנית בחיפה, במגמת האלקטרוניקה. שמואל היה ספורטאי נלהב, חובב כדור-גל, כדור-סל ושחייה. בנעוריו גם היה חבר בתנועת "הצופים". הוא היה ידיד טוב וחבר מסור לחבריו ועל כן אהבוהו וביקשו את קרבתו. הוא היה מסור מאוד לביתו ולבני משפחתו. במיוחד היה קשור לאחותו שרה ותמיד מצאה אוזן קשבת אצלו. הוא דאג לה לספרי קריאה וגם לאחר גיוסו לצה"ל נשאר קשר הדוק ביניהם. תמיד היה עליז ושמח בחלקו ולא התלונן. מאז סיים את לימודיו היסודיים התבגר ונעשה רציני ואילו תכונותיו הבולטות מילדות – מסירות ונאמנות – הפכו לדבקות במטרה, מסירות ונאמנות למולדת. שמואל גויס לצה"ל בפברואר 1967. בימי שירותו בלטו עוד יותר מסירותו ונאמנותו לבית – בייחוד במלחמת ששת הימים, כאשר גויס גם אביו. בכל הזדמנות היה מטלפן הביתה כדי לדעת מה נשמע. מעולם לא התרברב בתפקידים שקיבל בצבא ולא סיפר עליהם בבית. כשהיה בא הביתה לחופשה רצה לנהוג ככל אזרח. הוא היה טוב ומיטיב, עוזר לזולת ולא חושב תמיד על תועלתו העצמית. הוא הצטיין במסירותו ואחריותו בעת שירותו הצבאי, ויחד עם זאת היה צנוע ונחבא אל הכלים והתרחק ממחמאות ומתהילה. הוא לא הרבה לדבר, ומה שאמר, אמר מתוך תבונה ובמחשבה. שמואל התכונן ללמוד הנדסת מכונות בטכניון בחיפה לאחר שחרורו מהשירות הסדיר. ביום י"ד באייר תשכ"ט (2.5.1969), נפל שמואל בקרב באל-חמה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. חברו מילדות כתב להוריו וסיפר כי פגש בחברים בני קיבוצים מעמק בית-שאן וגם הם סיפורו לו כי שמו של שמואל הלך לפניו – על פעולותיו בגבול ומעבר לגבול. מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחה: "לנגד עינינו מצטיירת דמותו התמירה של בנכם, עיניו החודרות במבטן העז וחיוכו המלבב, הטוב והמרגיע. ביחידה הצטיין בכל דרכיו, כבר מתחילת דרכו – וכך העפיל בסולם התפקידים והדרגות. היה למפקד כיתה, הצטיין ונשלח לקורס קצינים – וחזר שוב אלינו, הפעם כסגן-משנה צעיר ומבטיח. הוא היה למפקד מחלקה, תמיד קיבל תפקידים אחראיים וביצע אותם לשביעות רצון מפקדיו ואף למעלה מזה. היה נערץ על חייליו ותמיד שימש דוגמא חיה לדמות המפקד המוכשר והמצליח. תמיד היה איש האידיאלים והדבר בא לידי ביטוי בהתקדמותו הצבאית המהירה וביחס מפקדיו ופקודיו". בעיתון היוצא לאור בבית-הספר היסודי שבו למד פורסמה כתבה עליו; כן הוצב לזכרו לוח-שיש בבית-הספר.