קלאר בנימין, ד”ר

בן שרה ושלמה, נולד ביום י' בשבט תרס"א (30.1.1901) בעיר הליניצה, בוקובינה, רומניה. בבית נתחנך חינוך מסורתי-דתי. בימי מלחמת-העולם הראשונה עבר לווינה שבאוסטריה ושם קיבל את עיקר השכלתו. באוניברסיטה למד שפות שמיות ורכש לו ידיעה עמוקה בשפה הערבית ובספרות ימי-הביניים. בד בבד עם הלימודים הכלליים למד בשקידה רבה ובהצלחה יוצאת מן הכלל בבית-המדרש לרבנים בוינה, מקור-התורה העיקרי שממנו ינק המנוח. עוד לפני שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטה ובבית- המדרש לרבנים כבר שימש בהוראה בגימנסיה הריאלית על שם פרופ' צבי פרץ חיות וגם בסמינריון העברי בווינה. עם זאת התמסר לעבודות מחקר בספרות ובמדע. פרופ' דוד ילין ז"ל הזכירו לשבח וראה בו אחד הכוחות הצעירים שיש לקרבם לעבודת התחייה בארץ-ישראל. בשנת 1936 עלה לארץ ומיד נתקבל להוראה בבית-המדרש למורים "מזרחי" בירושלים. נכנס לאוניברסיטה וגם לאחר-מכן נשאר נאמן לעבודת ההוראה, אף שימש כממלא-מקומו של פרופ' דוד ילין ז"ל בהוראת תולדות הדקדוק העברי. כשנה לפני מותו הציעו מנהלי האוניברסיטה פה אחד להעלותו לדרגת מרצה. נוסף לכשרונותיו השכליים ניחן בנפש יפה שכולה אמרה טוב-לב וכנות-אמת. מאור-פניו השפיע שקט והרגעה על כל הנמצא במחיצתו. הליכותיו צנועות וללא הבלטה עצמית. היה אהוב ומקובל על הכל. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של יום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948) יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין- ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. בנימין היה בין הנספים והובא לקבורה בקבר-אחים בסנהדריה בירושלים.