קישוני, אלדד

בן מרים ומשה, נולד ביום כ"ה בטבת תרפ"ט 7.1.1929)) בירושלים להורים יוצאי טרנסילבניה. למד בבית-הספר "תלפיות" והיה חבר בתנועת הנוער "גורדוניה". אלדד שאף להיות ימאי ואמנם עבד כשנה בדיג בקבוצת-הדייגים "גורדוניה-מעפילים" בנווה ים. את אימוניו הראשונים ב"הגנה" עשה בהיותו בן 16. הוא לא הסתפק בידיעותיו המעשיות בימאות ורצה ללמוד באוניברסיטה ולהשתלם כמהנדס מנועי אוניות. במרץ רב החל להתכונן לבחינות-הבגרות כדי להתקבל לאוניברסיטה. בחודש יוני 1948 היה אמור להיבחן. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד. תחנתו הראשונה בימי המלחמה היתה שכונת ימין משה, בה שמר ובה נתמנה כעבור זמן קצר למפקד עמדה והדף התקפות ערביות תכופות וקשות. תחנותיו הבאות היו: תלפיות ומקור חיים, מהן שלח מדי יום ידיעות לאמו מתוך דאגה לשלומה ורצון להרגיעה, ביודעו כי היא נמצאת בהיריון מתקדם וכל זעזוע עלול להזיק לבריאותה. ביום י"ג בטבת תש"ח 26.12.1947)), נשלח להרטוב במסגרת התגבורת שהוחשה ליישוב הנצור. מספר אנשים יצאו לדרך, אך לא הגיעו למחוז-חפצם. כ5- קילומטרים משער הגיא הותקפו על-ידי כ100- פורעים ונלחמו 4 שעות מתחת לגשר עד שאזלה תחמושתם. אלדד היה בין 6 המתנדבים שאצו להזעיק עזרה ותגבורת. כחמש שעות רצו השישה, כשערבים דולקים אחריהם. בדרך נפצע אלדד וחבריו לקחוהו על גבם. שוב נפצע ואיבד דם רב. ברגעים הקשים האלה ביקש מחבריו להניחו ולהציל את נפשם. הוא נפל בשבי רודפיו וגופתו נמצאה אחר-כך דקורה ככברה. נקבר בבית-הקברות בהר-הזיתים בירושלים. בנופלו היה בן יחיד להוריו. שלושה חודשים לאחר-מכן נולד לו אח – עודד. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.