קיריצ’וק, דניס

בנם הבכור של קלבה ואלכסנדר. נולד ביום כ"ג בטבת תש"ם (12.1.1980) בעיר בלצ'י שבמולדובה. אח לרוסלן. דניס היה ילד שובב ושמח שהחיוך לא מש מפניו. הוא אמנם לא צמח לגובה, אך על כך פיצה הכוח הרב שהיה לו. במקביל ללימודיו בבית הספר היסודי למד עברית במרכז הקהילתי היהודי שבעיר הולדתו. כשהיה בן עשר החל דניס להתאמן באגרוף ונדבק בחיידק זה. הספורט הפך לחלק משמעותי בחייו ובכל רגע פנוי היה הולך להתאמן. ההתמדה השתלמה שכן דניס הגיע להישגים נכבדים בתחום האגרוף: תחילה זכה במקומות ראשונים בתחרויות הפנים-ארציות; בהמשך, יצא לשלב הבין-לאומי, זכה במקום הראשון והיה לאלוף מדינת מולדובה באגרוף. דניס המשיך את לימודיו בבית ספר תיכון במולדובה. את עיקר זמנו הקדיש לאגרוף, ועקב כך החל לרדת בלימודים. ואולם, בהגיעו לכיתה י' התעשת, "לקח את עצמו בידיים" והגיע להישגים טובים גם בלימודיו. בשנת 1997 עלתה משפחתו של דניס לישראל והחליטה להשתקע באשדוד, שם התגורר הדוד, אח האם. דניס נקלט במהירות, רכש חברים ולמד במגמה למכונאות רכב ב"מרכז הנוער". במשך כחצי שנה ניסה להמשיך ולעסוק באגרוף, אך הדבר לא הסתייע היות שלא מצא מאמן מתאים. בבית הספר התרשמו מיכולותיו והציעו כי יעבור לבית ספר טוב יותר, אך דניס נאלץ להפסיק את לימודיו לגמרי עקב בעיות כלכליות ויצא לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. תחילה עבד כסוכן מכירות של ספרי לימוד ואנציקלופדיות וצוין כסוכן מצטיין, ולאחר מכן עבר לעבוד במפעל "סודה-קלאב" שבמישור אדומים, שם עבדה גם אמו. על נטישת האגרוף פיצה את עצמו באימונים קבועים בחדר הכושר הסמוך לביתו. בסוף חודש אפריל 1999 התגייס דניס לצה"ל ובמקביל לטירונות למד באולפן. הוא הוצב לחיל התחזוקה, ולאחר שסיים בהצלחה קורס טבחות בבה"ד 6, שובץ בגדוד חי"ר – גדוד "נחשון" – ושירת כטבח. דניס היה מרוצה מהשירות הצבאי שכן אהב מאוד לבשל, דבר שנהג לעשות גם בביתו. מלכתחילה שאף להיות לוחם, אך בשל בעיות רפואיות שסבל מהן נמנע ממנו הדבר. במהלך שירותו זכה דניס בקידום ומונה כאחראי משמרת במטבח. מפקדו אריאל, רס"ר המטבח, היה מרוצה מאוד מאופן עבודתו ומתפקודו. דניס היה בן ואח מסור, אדם סימפטי וחברותי שאהב לעזור בכל עת. הוא אהב את החיים, שמר על אופטימיות והחל לתכנן תכניות לתקופה שלאחר שחרורו מצה"ל. ביום כ"ז בטבת תש"ס (5.1.2000) נפל דניס בעת מילוי תפקידו והוא בן עשרים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר הורים ואח. מפקד היחידה, סגן-אלוף יורם לרדו, כתב למשפחה: "דניס שירת ביחידתי כטבח במשך חמישה חודשים שבמהלכם הפגין אחריות ורצינות רבה, ובזכות כך מונה לאחראי משמרת במחלקת המטבח. דניס, בחור מנומס, חייכן ונעים הליכות, שזכה להערכת מפקדיו והיה אהוב על חבריו. דניס הלך מאתנו מבלי שנדע מדוע. הלך והשאיר משפחה דואבת, מפקדים כואבים וחברים המומים. משפחת קיריצ'וק, אנו, מפקדי וחיילי גדוד 'נחשון' איבדנו חבר, אך אתם איבדתם את היקר מכול. היו חזקים, אנו משתתפים באבלכם הכבד ומקווים שלא תדעו עוד צער".