קירזנר, חיים

בן יפה ושמעון, נולד בשנת 1929 בראשון לציון. היה חבר הגדנ"ע מנעוריו. בהגיעו למצוות עזב את בית-הספר היסודי ונתקבל לעבודה בסרפנד (צריפין), מחנה-הצבא הסמוך למושבה. בערבים השלים את השכלתו ואת לילותיו עשה קודש לטיפול בנשק כ"סליקר" של פלוגת החי"ש. הוא השתלם בקורס מפקדי כיתות, התחיל בהדרכה, אך זמן רב נמנע ממנו לעסוק בה. בהיותו בן 17 התגייס לנוטרות ומאז פעל תקופה ארוכה בליווי שיירות. לא פעם הותקף הטנדר הפתוח שנסע בו, אבל חיים יצא בשלום. כך המשיך בתפקידו עד לאסון שקרה ל7- חבריו הנוטרים, שנפלו בקרב ליד הכפר יאזור. הטנדר של חיים וחבריו עמד להיפגש עם טנדר הנוטרים שיצא מחולון. הפגישה התקיימה בצורה מזעזעת: שבע גופות היו מוטלות ללא רוח חיים. חיים שירת בחטיבת "גבעתי" ובלבו השאיפה לנקום את דם חבריו שנפלו. הוא השתתף בקרבות רבים, ביניהם בהגנת נגבה, וגילה אומץ-לב וקור-רוח. אם כי צורף למטה החטיבה בתפקיד אחראי, לא יכול היה להישאר בעורף והצטרף ל"שועלי שמשון". "שועל לדוגמה היה חיים" – כותב חברו לקרבות – "הימים קשים, האנשים יגעים, אך פושטים במחנות האויב ומכים בשורותיו". לפני תחילת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, יצא חיים עם אנשיו בפשיטה אל מאחורי קווי האויב והביא ידיעות חשובות. אבל הוא לא זכה להשתתף במבצע שהכין. בשעת אימונים בכפר שחמה, ביום י"א בתשרי תש"ט (14.10.1948), כשנוסתה מכונת-יריה "שפנדאו", פגעו כמה כדורים בגופו. שעות מספר לא עזבתהו ההכרה ודברו האחרון היה: "יודע אני שהנני הולך למות…" הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראשון לציון.