עוזי, בן אסתר וחיים-אליעזר, נולד ביום י' בסיון תש"ג (13.6.1943) בתל-אביב וגדל ברמת-גן. הוא למד בבית-הספר היסודי "עליות" ובבית-הספר התיכון "אהל שם" וסיים את לימודיו בטכניון בחיפה כמהנדס כימיה. כילד בלט בערנותו ובסקרנותו. כמבוגר חזר ודיבר באהבה רבה על שנות ילדותו ברמת-גן: הטיולים דרך החולות לספרייה, המשחקים עם קבוצת חברים, שגרו באותה ה"חצר" ואשר ליוו אותו מאז גן-הילדים ועד לטכניון. אותם חברים מדגישים את שמחת החיים שהייתה לו וצורת הקונדסות האופיינית לו: מלאה הומור, אך שקטה ומתוחכמת. כילד וכמתבגר היה סקרן לגלות תחומי עניין שונים: משחקי מתמטיקה לעומת קריאת ספרות יפה. עוזי היה חבר בשבט צופי רמת-גן, אהב מאוד ספורט בעיקר אתלטיקה קלה וכדורסל, סיים קורס מ"כים בגדנ"ע והדריך בפעולות הגדנ"ע בבית-ספרו. הוא היה תמיד מסור ונאמן מאוד להוריו, לאחותו ולחבריו. הוא בלט בטוב לבו, בחוש הומור שנון ומקורי, ובחדוות חיים עצומה. עוזי היה גבוה ורחב כתפיים ועיניו האפורות היו ניגוד לתלתליו השחורים. בעל כושר גופני ושכלי מעולה, כך שבכל תחום אליו נמשך – בלט ביסודיות, בדייקנות ובהישגים מעולים. במועד גיוסו לצה"ל התקבל עוזי לעתודה האקדמית וכן גם לקורס טיס. לאחר התלבטות מרובה בחר בלימודים אקדמיים והוסמך כמהנדס בטכניון בחיפה. כדרכו, לא הסתפק עוזי בלימודים באותה תקופה, וחלק ניכר ממרצו הופנה לטיולים ברגל ברחבי הארץ, והרחבת אופקים בתחומים השונים מהנדסה, כמו מוסיקה, ברידג' וספורט. אותה תקופה נשא לאישה את חברתו תרצה. לאחר הסמכתו כמהנדס כימאי גויס לשירות סדיר בצה"ל ושירת בחיל השריון. במסגרת העתודה, תוך כדי לימודיו סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קצינים. לאחר גיוסו עבר קורס קציני שריון, היה למפקד מחלקת טנקי "סנטוריון" בדרגת סגן. במשך שירותו הצבאי השתתף בפעולות התגמול ובפעילות הקרבית שלפני 1967. במלחמת ששת הימים היה עוזר קצין אג"ם בחטיבה 7. לאחר שחרורו מצה"ל חיפש עוזי מקום עבודה בו ישולבו עניין מקצועי ואתגר חלוצי. כך פנה לתשלובת הכימית בערד, שהייתה אז בשלבי הקמתה הראשונים. הוא ואשתו עברו לגור בערד, ועוזי, בהתלהבות האופיינית לו השתלב היטב בצוות המקצועי של המפעל ובחברת המהנדסים הצעירים בעיר ערד. עוזי התקדם במהירות במפעל ובלט בכישרונותיו ובצורת חשיבתו המקורית. שוב, בלט כמהנדס מצוין, וכחבר לעבודה מסור ומתחשב. כמנהל אחד משני אגפי הייצור נחשב לנוח לעבוד במחיצתו, פתוח לרעיונות חדשים ובעל סבלנות אין קץ בחיפוש אחר פתרונות ונסיונות חדשים. למרות היותו שקוע רובו ככולו באתגר שבעבודתו, לא הזניח את אהבתו לטיולים ברגל ואת פעילותו החברתית. בשנת 1972 עזבה המשפחה את ערד ועוזי החל לעבוד במפעל "אגן כימיקלים אשדוד", כשהוא ניגש לעבודתו החדשה כמהנדס המפעל במלוא המרץ והיוזמה האופיינית לו, ושוב זכה מהר מאוד להצלחה מקצועית, להערכה ולחיבה גדולה מצד הממונים עליו ומצד העובדים אתו. ברחובות נולדה הבת דנה, ושוב בלטו אצל עוזי היכולת שלו "לתת" ולאהוב בכל חום לבו, וכאב לבתו שפע שמחה ואושר. הוא פינק אותה וטיפל בה במסירות עצומה ובאהבה גדולה. חייו התרכזו עתה סביב האתגר שבעבודתו ובקידומו המקצועי, וסביב משפחתו האהובה עליו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עזב עוזי הכל מאחוריו ומיהר ליחידתו. הוא הספיק להגיע לקרבות הבלימה ונלחם כסגן מפקד פלוגת טנקים ברמת הגולן. ביום שני, י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נהרג מפגיעה ישירה כשנלחם חשוף בטנק ליד אל-על שברמת הגולן. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים ואחות. שלושה חודשים לאחר מותו נולד בנו אשר נקרא על שמו ליעוז. מדברי ההספד של מנהל "אגן-כימיקלים" על עוזי: "עוזי היה אדם שליו, רגוע ומעמיק, תכונות אשר חיבבוהו על עובדי המפעל, אתם קיים יחסי עבודה וחברות.;".. מתוך שיח חברים מערד לזכרו: "עוזי היה כולו ניגודים. בחור מבריק מבחינה אינטליגנטית, בטוח בעצמו – וביישן מאוד. אדם שאפתן, שאהב והיה רגיל לנצח – אדם בעל פוטנציאל כה גדול, העדיף לעתים לעזוב הכל ולשקוע במשחקי שח-מט, לקרוא על חיות, להבין תיאוריות מדעיות בשטחים שונים. הייתה בו התכונה הנפלאה לראות את המשותף מאחורי העובדות, לרדת מהר לשורש העניין, יכולת המחשבה המופשטת…" המעבדה של תשלובת ערד נקראה על שמו של עוזי אחרי שנפל בקרב.
