קימל, דויד

בן ייטל ושמריהו, נולד ביום כ"ה בתשרי תרצ"א (17.10.1930) בברלין, בירת גרמניה. בשנת 1933 עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה בפתח תקווה. היה בעל תפיסה מהירה. בהיותו בן 5 נכנס לכיתה א' וכשסיים לימודיו בכיתה זו העלוהו מוריו שתי כיתות נוספות. אחרי סיום בית-הספר למד בישיבות "אחי תמימים", "חברון" ו"בית יוסף". מוריו מעידים על כשרונותיו הבולטים, ורב ה"ישיבה" שבה למד ביקש מאת הוריו להשאירו בין תלמידיו משום שבעזרתו הם מיטיבים כולם לתפוס את הלימודים. דויד הצטרף לתנועת-הנוער "עזרא" שליד פועלי אגודת-ישראל. השתתף ביסוד גרעין בשם "נתיבה" בקיבוץ חפץ חיים. מתוך הרגשת חובה להיות לעזר להוריו ויתר על נטייתו האישית לחיים בקיבוץ, חזר הביתה ולמד את מקצוע החשמל. הוא הצטרף לארגון "בני-עקיבא" ולגדנ"ע כדי להכשיר את עצמו להגנת המולדת. היה בעל אופי מוצק. מתמיד ויסודי. בכשרונותיו נתחבב גם כאן במהרה על כל יודעיו כמו במקומותיו הקודמים. כשפרצה מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא באמצע דצמבר 1947 ולפי בקשתו הועבר למחלקת חי"ש בחטיבת "אלכסנדרוני" והוא בן 17 בלבד. נשלח לכפר יעבץ והשתתף בהגנת המקום והסביבה בתנאים הקשים ביותר. אחרי ימים אחדים נפצע בקרב, בשעת התקפת כוחות-אויב מרובים, ובעודו שותת דם רוקן עוד שלוש מחסניות "סטן" על האויב המתקרב. אחרי שבועות אחדים יצא מבית-החולים, חזר לשירות, נשלח לפלוגה דתית בחזית המרכז והצטיין בגבורתו. הוא סיים קורס חבלה והשתתף בקרבות רבים של חטיבתו, ובכלל זה – כיבוש סלמה, חיריה, כפר סבא הערבית, קאקון, טנטורה, קולה, רנתיה ועוד. באחרונה ירד עם יחידתו לנגב ובחנוכה תש"ט אמר שם לחבריו: "חבריה, בבית אוכלים כעת לביבות. בפתח תקווה שלנו שמח, עורכים נשפים וחגיגות. אך אין דבר, גם לנו יהיה שמח. עוד מעט נאכיל את המצרי לביבות ממעשה ידינו". בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים ותקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה. לאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.