קימלמן, הלנה

בת פולה ויחזקאל, נולדה ביום ט' בטבת תרפ"ח (1.2.1928) בעיר לודז', פולין. היא למדה בבית-ספר עירוני וגם לאחר הכיבוש הגרמני המשיכה בלימודיה בגיטו עד שנת 1942. בשנת 1943 נהרג אביה על-ידי המשטרה הפלילית והיא נלקחה עם אמה למחנה- המוות אושוויץ. בסוף 1944 ניטלטלה הלאה, למחנה ברגן-בלזן, שם חלתה בטיפוס. עם השחרור נשלחה להחלמה בשבדיה. שמונה חודשים לאחר סיום המלחמה הצליחה ליצור קשר עם אמה ואחותה שנשארו בחיים ואחרי מאמצים רבים הגיעה אליהן לצ'כוסלובקיה והיתה להן לסעד רוחני וחומרי ואף שלחה את אמה להבראה. הלנה הצטיינה בכשרונותיה במלאכת-יד, ברקמת שטיחים וציור על בד וכלי-חרס. באמצעות משרד הסוכנות בפראג יצאה לארץ כאשת קצין והגיעה לארץ-ישראל ב-18.6.1947. קרובים או כסף לא היו לה ואת השפה העברית לא ידעה. היא התקיימה בצמצום מעבודה במסעדה ואחר-כך עבדה במשק-בית. כעבור חודשיים העלתה את אמה ארצה ודאגה לקיומה. הלנה התייצבה לשירות עם הקריאה הראשונה לגיוס. שירתה תחילה בגיוס חלקי וכעבור זמן-מה נקראה לגיוס מלא. היא חשה ברגליה וידעה את חובתה כלפי האם החולה, אך רגש החובה לעם גבר ולא ביקשה שחרור. במהרה הסתגלה אל ההווי החדש, מצאה בו סיפוק והתקשרה מאוד אל אנשי הפלוגה. מכתביה על חיי הצבא שפעו חיים והומור. רוב הזמן שירתה ביפו. ביום י"ט בתשרי תש"ט (22.10.1948) נפלה בתאונה בשדה התעופה בלוד. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.