מרדכי-אילן, בן רעיה ז"ל וחנינה, נולד ביום ד' בניסן תש"ח (13.7.1948) בקפריסין. הוריו, מניצולי השואה, נשלחו למחנות פליטים באי ושם נולד. שחרור העצורים בא מיד אחרי לידתו והמשפחה השתקעה במשק יגור. שם עבר מוט'קה את שנות חייו הראשונות, פעוט חביב ועליז. כשהיה ילד עברה המשפחה לנוה-ים, שם נולדו שלוש אחיותיו. היה ילד קטן קומה וצנום ומשום כך נאלץ להתחרות בשאר הילדים בכיתתו, כדי לתפוס מקום נאות ביניהם. הוא עשה זאת בהצלחה רבה, הפך לספורטאי מעולה והיה לתלמיד המצטיין ביותר בכיתתו. בכל שנות הלימודים, מבית-הספר העממי עד סוף הלימודים בבית-הספר התיכון, קיבל מוטקה ציונים גבוהים ביותר. לא היה כל הבדל לגביו בין הלימודים העיוניים לבין הריאליים. בכול היה מעולה. יחד עם זאת ידע להשתובב ולעשות מעשי קונדס עם חבריו, בשמחה ומתוך טוב לב ששפע ממנו מאז היה פעוט. מוטקה נהג לעזור לחבריו ולאחיותיו בלימודים והיה יושב אתם שעות ומסביר להם סוגיות במתמטיקה. הוא היה פעיל בוועדות החברה והתרבות, חרוץ בעבודה ואחראי. כשלקח על עצמו טיפול בענף, לא שקט ולא נח עד שהגיע להישגים הטובים ביותר. בליל סערה וגשם היה רץ החוצה כדי להתקין את יריעות הפלסטיק על גידולי הפלפל, שלא יפגעו. פעם, כשנסעה הכיתה לביקור בקברו של רבי מאיר בעל הנס, פנה זקן נשוא פנים אל הנערים ושאל "מי התלמיד הטוב ביניכם?" כולם דחפו את מוטקה קדימה "זה התלמיד הכי חכם". הזקן נתן לו מטבע ואמר: "קח, שיהיה לך במזל". את בחינות הבגרות סיים מוטק'ה בהצטיינות. היה ברור שהוא עתיד להמשיך את לימודיו בטכניון. הייתה זאת משאת נפשה של אמו, שהייתה חולה אז במחלה אנושה. מרדכי גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר את האימון הבסיסי ואחר-כך נשלח לקורס למפקדי טנקים. לאחר הקורס הוצב לחטיבה 14 והיה שם אחד המדריכים הטובים. מוטק'ה השיג תוצאות מדהימות בתרגולות, דרש מצוותו הרבה, והפך אותו לצוות מעולה. במסלול ירי השיג מוטקה פגיעה במטרה בפגז הראשון. בתקופת מלחמת ההתשה הוטלו עליו משימות מבצעיות קשות. פעם גם ייצג את יחידתו בראיון בטלוויזיה והכל היו גאים בתשובותיו הקולעות ובהופעתו המשכנעת. כשעמד לפני השחרור ניסה מפקדו לשכנע אותו שימשיך בשירות קבע, אולם מוטק'ה סירב, כי רצה לחזור למשק ולסעוד את אמו החולה. בסוף פברואר 1970, שוחרר מוטקה מהשירות הסדיר בדרגת סמל. הוא חזר למשקו והתכונן להמשיך את הלימודים בטכניון, וכל אותו הזמן טיפל במסירות באמו, טיפח את גן הנוי סביב בית הוריו והשרה בבית אווירה נעימה. אחרי שנפטרה אמו הלך ללמוד בטכניון בחיפה, ביודעו שזו הייתה משאת נפשה. חטיבת המילואים שהוצב בה הוקמה בשנת 1970, וצוידה בטנקים החדישים ביותר בצה"ל. עם פרוץ מלחמת יום-הכיפורים התארגנה החטיבה ליד באר שבע ויצאה לרפידים ומשם המשיכה לאזור טסה. ביום ב' בבוקר נכנסה החטיבה לפעולה בציר "עכביש" על כביש טסה-איסמעילייה, ונתקלה בפעם הראשונה בטילים נגד טנקים. אחרי ימים של קרבות קשים נפגע טנק המ"פ של מוטקה. הוא לקח את הטנק לסדנה, תיקן אותו וחזר לגדוד השלישי, שסבל מאבדות כבדות. היחידה השתתפה בפריצת הדרך לתעלה, ועליה הוטל להעביר את גשר הגלילים. לשם כך נבחרו שנים עשר טנקים עם הצוותים המעולים ביותר. מוטקה פיקד על אחד מהם. המבצע היה מסובך ביותר והגשר הגיע אל התעלה והוקם עליה. תחת אש תופת ניסו הטנקים להרחיב את הדרך. בקרב זה, שנערך ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) עת פקד על הטנק כשגופו חשוף בצריח, נפגע מוטקה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנוה-ים. השאיר אחריו אב ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון. במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "…בימים אלה אנו מתארגנים לתזוזה. בקרוב נחזיר את הציוד למחסנים, נפשוט את המדים ונחזור לבתינו, בנכם אילן היקר ז"ל לא חוזר אתנו ולא משתחרר. במלחמה הקשה הזאת נתן את היקר מכל, את חייו, להגנת כולנו. עד עכשיו דחקנו בכוח את הכאב לפינות חבויות בלב והמשכנו בעיסוקינו הצבאיים, בשמירת הקווים ובכוננות מתמדת. ואילו עתה, כאשר השחרור נראה באופק, פורץ הכאב מחדש. המחשבה כי אילן איננו אתנו, כי שוב לא נלחץ את ידו לפרידה, כי שוב לא נוכל לאמור לו "להתראות במילואים הבאים", המחשבה הזאת קשה קשה מנשוא. דעו הורים יקרים, כי כאבכם כאבנו ותמיד יישאר זכרו של אילן ז"ל חקוק בלבנו. מי ייתן ויהיו מעשינו בעתיד ראויים לזכרו;" חבריו בפקולטה כתבו: "…במקום שלך הייתה האווירה מעיקה ביותר. כיצד לעבור ליד מקומך הקבוע במעבדה מבלי להיזכר בך? אתה נשקף לעינינו כשאתה רכון על המיקרוסקופ, מצייר בקפידה את אשר אתה רואה ולא מש מפניך החיוך של סבר-פנים וטוב-הלב, שקרן מפניך". קיבוץ נוה-ים הוציא לאור קובץ לזכר הבנים שנפלו, ובהם מרדכי-אילן.
