קיטאי, דוד (דודי)

דוד (דודי), בן טובה וגרשון, נולד ביום י"ד בתשרי תשי"א (25.9.1950) בקיבוץ גבעת ברנר ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוץ. הוא היה שתקן מטבעו ונחבא אל הכלים, וכתלמיד בבית-הספר מיעט להשתתף בשיחות. עם זאת היה פעיל ותמיד כשביקשוהו היה מוכן להשתתף בארגון הופעות ולהופיע בהן. לדברי חברו ידוע היה, שהופעות שהוא משתתף בהן תהיינה מוצלחות. כבר מילדותו ניכרה אצלו נטייה טכנית והוא נהג לפרק ולהרכיב מנגנונים ולבנות מכשירים. הוא אהב לבדוק כיצד פועלים הדברים והיה מאלתר המצאות שונות. לדברי בני כיתתו, היה עקשן ואהב להתווכח ואף נהנה מיכולתו להטות את הוויכוח לכיוון שבו רצה; אך תמיד עמד על דעתו ולא ויתר. דוד היה עצמאי ולא-תלוי בדעת הציבור או במוסכמות החברה. תמיד נהג בדרך של "איפכא מסתברא", לפעמים רק כדי לראות איך מגיבים בני שיחו. הוא אהב לעשות מעשי קונדס ובכיתה עמד בראש "המורדים" והיה "נותן הטון" בעיקר בתעלולים. הוא ניחן בשמיעה מוסיקלית ואהב לשיר. ביסודו היה אופטימי ועליז. חיוכו המבויש, שהיה שובבני ולא נעדר לגלוג, לא סר מפניו גם בשעות קשות. הוא היה טוב לב ואחייניו אהבו מאוד את משחקיו אתם. היה קשה מאוד לדובב אותו, ובייחוד נמנע מלדבר על חייו בצבא ועל דברים שבלב. הוא היה בן מסור ואח נאמן, חרד לשלומם של הוריו ותמיד היה מרגיעם וטורח שלא להדאיגם. דוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים ובקורס מש"קי חבלה והוצב בגדוד שעסק בפעילות מבצעית. בתעודת השחרור צוין שביצע את תפקידו בצורה טובה מאוד. לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמש"ק חבלה ביחידת סיור של חיל השריון. הוא היה גאה בהשתייכותו לסיירת. לאחר השחרור החל לעבוד בבית-החרושת "רימון", בקיבוצו – גבעת ברנר. הוא אהב מאוד את קיבוצו ואת מקום עבודתו, מצא שפה משותפת עם האנשים ועם העובדים והיה אהוב עליהם. לדברי הממונה עליו בעבודה, היה דוד מחונן בכישרון טכני רב ובתבונת כפיים. כעובד מסור ודייקן מונה לתפקיד אחראי, ובמפעל תכננו למנותו אחראי למחלקה ולשלוח אותו ללימודים בטכניון. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הצטרף מיד ליחידתו והשתתף כמש"ק סיור בקרבות הבלימה בסיני. בקרב ההבקעה להקמת ראש-הגשר, שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בגזרה המרכזית של תעלת סואץ נפצע דוד אך המשיך להילחם כשהוא פצוע. רק לאחר ששכך הקרב הסכים ללכת לטיפול בעורף. בשעת נסיעה בנגמ"ש שפינה פצועים לתאג"ד ב"לקקן", נפגע הנגמ"ש פגיעה ישירה ודוד נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת ברנר. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מעשיו וכושר התמדתו שמשו לנו, חבריו, מקור כוח. דוד היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי בני משפחתו וחברים על דמותו.