קידר (קולסקי), אוריאל

אוריאל, בן רוזה וליאון, נולד ביום י"ג בטבת תרצ"ו (8.1.1936) בקהיר שבמצרים ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תש"י (1950). הוא החל את לימודיו בבית-הספר הצרפתי בקהיר ולאחר שמשפחתו הגיע ארצה והשתקעה בתל-אביב, סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-עירוני ה', בלימודי ערב. אוריאל, שכונה בפי ידידיו ומכריו בשם אורי, ראה את עתידו בשירות בצבא הגנה לישראל, ושילב בשירותו פעילות מבצעית עם מחקר ופיתוח בתחומי המדע והטכנולוגיה. בתקופת שירותו נשלח על ידי צה"ל ללימודים בטכניון והוסמך כ"בוגר במדעים" בתחום הנדסת החשמל. כמו כן למד מתמטיקה בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל-אביב. הוא מצא את האתגר בחייו בעיסוק בתחום המחשבים האלקטרוניים – עולם של לוגיקה צרופה ושל התמודדות מחשבתית. ביסודו היה אורי איש המחשבה האינטלקטואלית, בעל דרך חשיבה יסודית, שידע לרדת לעומקם של דברים, ולהחזיק בעקשנות בדיעותיו. הוא הגן בלהט על השקפותיו וביצע כל משימה שנטל על עצמו ביסודיות ובשלמות. כאיש בעל כושר מחשבה לוגית וכאיש מדע ידע לנתח בעיות מקצועיות בדרך הגיונית. יחד עם זאת היה אדם בעל רגש והבחנה, שידע להעריך את היפה ואת האמנותי. הרבה מזמנו הקדיש לקריאת ספרות יפה, התעניין בנעשה בחיי החברה ובתחומי המדיניות והמשק והרבה לעסוק בספורט, בעיקר בכדורסל ובכדורעף. אוריאל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1955, במסגרת העתודה האקדמית. לאחר שפרצה מלחמת סיני הופסקו לימודיו והוא הוצב לחיל התותחנים. בשנת 1956 סיים בהצלחה קורס קצינים בסיסי וקורס קציני תותחנים ומונה לתפקיד מפקד סוללה בגדוד תותחנים. בשנת 1957 הועלה לדרגת סגן והועבר לבית-הספר לתותחנים, שם שימש מדריך. לאחר תקופת כהונה כמדריך סיים את שירות החובה בצה"ל והתנדב לשרת בצבא הקבע. הוא נשלח ללימודים מטעם צה"ל ולאחר שהוסמך כמהנדס שב לחיל התותחנים ומונה מפקד סוללה. בשנת 1964 הועבר לחיל הקשר, שם עסק בתחום מחקר ופיתוח, ובשעת חירום מילא תפקיד של קצין תותחנים. בתקופת שירותו היה שותף לפיתוח אמצעי לחימה חדשים ומתוחכמים. מספר פעמים יצא לסיורים בחו"ל כדי להשתלם בנושאים שונים בתחומי עבודתו. כמו כן השתלם בקורסים למחשבים אלקטרוניים והרחיב את השכלתו בתחום המתמטיקה כשלמד בפקולטה למדעים מדויקים באוניברסיטת תל-אביב. במסגרת תפקידו בחיל הקשר הועלה לדרגת רב-סרן. הוא נשא לאישה את חברתו יהודית והקים עמה את ביתו בתל-אביב, שם נולדה בתו מיכל. לימים התגרש ונשא לאישה את צופיה ונולדו להם הבת רות והבן אהוד. אורי היה ראש משפחה מסור ואוהב ויחד עם רעייתו, הקים בית ששרתה בו אהבה וחברות נאמנה. בשנת 1971 שב לחיל התותחנים ומונה קצין מחקר ופיתוח במפקדת קצין תותחנים ראשי והועלה לדרגת סגן-אלוף. הוא היה אחראי לפיתוח אמצעים אלקטרוניים, שסייעו ללחימת התותחנים. בתקופה זו נלווה לקצין תותחנים ראשי תת-אלוף אריה לוי בעת סיור בחו"ל ויעץ לו בתחומים הקשורים בפיתוח אמצעי לחימה. במקביל לעבודתו המדעית קיבל על עצמו להקים גדוד תותחנים, שבמסגרתו הוכנס לשירות כלי לחימה חדש. אוריאל שימש מפקדו של הגדוד בשעת חירום. הוא הוערך על-ידי מפקדיו כקצין מעולה, בעל ידע מקצועי רב, ששקד על מלאכת המחקר והפיתוח. בכל אשר עשה הצטיין כאדם בעל יזמה וכושר ארגון וניהול וכמפקד קר רוח, ובקי במלאכתו ובזכות מעלותיו אלה היה מועמד לקידום בתפקידו ולהעלאה נוספת בדרגה. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה היחידה שבפיקודו בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן ואחרי כן נשלחה לסיני כדי להשתתף בקרבות ההבקעה ובצליחת תעלת סואץ. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), נפגע אורי ונהרג בהפגזה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, בן ואם. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אורי נפל תוך ביצוע המשימה שהייתה מוטלת עליו, באחד השלבים הגורליים למדינת ישראל. דבקותו במשימה, כפי שאפיינה אותו בכל תפקידיו, הגיעה לשיאה בפקדו על גדודו במלחמת יום-הכיפורים. נפילתו הייתה אבדה גדולה גם לנו. חיל התותחנים חסר את אורי כקצין, כאדם וכחבר;" קצין תותחנים ראשי, האלוף אריה לוי, אמר לאחר נופלו כי "חיל התותחנים איבד מפקד מעולה וידידיו איבדו ידיד נאמן".