fbpx
קטייב, דניאל

קטייב, דניאל


בנם השני של רעיסה וסמחו. נולד ביום י"א באדר תשמ"ב (6.3.1982) בעיר צ׳ירצ׳יק שבאוזבקיסטן. אח לרפאל, איגור ונטלי. המשפחה עלתה לישראל בשנת תש"ן, 1990, וכעבור זמן מה התיישבה בפתח תקווה, בה גדל דניאל. דניאל היה ילד עם חדוות חיים אמיתית, כושר מנהיגות וכריזמה – כבר כשהיה בן שלוש נהג לרכז את כל ילדי הגן סביבו ולספר להם סיפורים. הוא למד בבית הספר היסודי "קרול" בפתח תקווה והָחֵל מחטיבת הביניים עד סוף התיכון המשיך את לימודיו בבית הספר "שבח מופת" בתל אביב, שם היה תלמיד מצטיין ושימש דוגמה לאֶחיו. דניאל היה מהתלמידים הבולטים בבית ספרו והיה מעורב במסגרות חברתיות שונות בבית הספר, כמו מועצת התלמידים. שמות החיבה שלו היו דני או סרג'יו. ב-19 באוקטובר 2000 התגייס דניאל לעתודה הצבאית, ובמסגרת זו למד לתואר ראשון בלוגיסטיקה וכלכלה באוניברסיטת בר אילן. כסטודנט לתואר ראשון התנדב דני בפר"ח (פרויקט חונכות אישית) וחנך ילדים בחטיבת הביניים במשך שעתיים בשבוע, הכין איתם שיעורים ושיחק עימם כדורגל. במקביל ללימודיו בין השנים 2002 ל-2004 הוא שירת בחיל הלוגיסטיקה: עבר טירונות רובאי 03 בבית הספר לשריון; קורס מש"קי לוגיסטיקה בבית הספר ללוגיסטיקה; קורס מ"כים רובאי 06 פיקודי; קורס קצינים בבה"ד 1 והשלמה חֵילית בבית הספר ללוגיסטיקה. בתום שירות החובה המשיך בשירות קבע. בשנת 2004 שובץ דניאל לשירות בחטיבת הבקעה כעוזר קצין לוגיסטיקה חטיבתי. התפקיד כלל עזרה לקצין הלוגיסטיקה החטיבתי בשליטה על אגף הלוגיסטיקה ביחידה, פיקוד על כשישים חיילים ממחלקות שונות – נהגים, אפסנאים, טבחים, חיילי קו ונגדים, שליטה בהובלות, מזון, כלי נשק, אופטיקה ותחמושת של היחידה. בשנת 2005 עבר דניאל לעוצבת האש, אוגדת מילואים של חטיבת הצנחנים, ליחידת "שקנאי" (אלו"ג – אגד לוגיסטי), שם שירת כקצין לוגיסטיקה יחידתי. התפקיד כלל שליטה גלובלית על מחלקת הלוגיסטיקה ביחידה, פיקוד על כעשרים חיילים ושני נגדים, שליטה על אימונים, תקציבים, הובלות, מזון, ציוד, אופטיקה, כלי נשק ותחמושת של היחידה. החל מ-2006 שירת דניאל בקריה בתל אביב באגף הלוגיסטיקה, הרפואה והמרכזים שבמנהלת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה). התוכנית להקמת בתי ספר להדרכה בנגב הוא פרויקט לאומי רב השפעה ועתיר תקציבים; דניאל היה קצין בקרה ומעקב, עבד מול גורמים אזרחיים (אדריכלים, מאפיינים וכד') ופיקד על כחמישה-עשר חיילים. בתפקיד זה נשא באחריות כוללת על טווח תחומים רחב מאוד. הוא שלט בנושא התקציבים, המנהלות, המחשוב והרכב ביחידה; ביקר ועקב במסירות אחר משימות קציני המנהלת והאזרחים (מרמת רס"ן ומעלה), אפיין את תהליך התפיסה הלוגיסטית בעיר הבה"דים המיועדת, ואפיין את תהליכי העבודה בעיר, את המתקנים ואת התשתיות הייעודיות. במהלך שירותו הצבאי השלים גם את לימודי התואר השני בניהול לוגיסטיקה באוניברסיטת בר אילן, ויצא לקורסים שונים, בהם קורס ניהול פרויקטים במכללת "אפיק" בראשון לציון וקורס נאמני בטיחות. בשנת 2002 פגש דני את מירב חנגל, במסגרת עבודה משותפת בשירות לקוחות ב'ערוצי זהב'. תוך זמן קצר הפכו השניים לבני זוג, ולאחר ארבע שנים נישאו. במרס 2009 נולדו לדני ומירב תאומים – יהל-תמר ומאור-יעקב, והמשפחה התגוררה בפתח תקווה. יכולתו של דני להעניק ואהבתו למשפחה היו המאפיינים הבולטים והמשמעותיים ביותר בחייו. דני ידע מה הוא רוצה מעצמו, היו לו מטרות ושאיפות בחיים וגם את הכלים להגשים אותן. הוא כִּלכֵּל את צעדיו בתבונה וידע בדיוק לאן לפנות בכל רגע נתון. דני שָפַע כריזמה, סחף אנשים אחריו, היטיב לדבר בפני קהל ולבטא את עמדותיו. הוא היה מקובל מאוד על חבריו, ותמיד אהב לעזור ולהעניק מעצמו לאחרים. אחד התחביבים הבולטים שלו היה משחק כדורגל עם החברים בשכונה. לצד זאת, גם אהב לשחק סנוקר בשולחן שרכש במיוחד, ופוקר עם חברים ומשפחה עד השעות הקטנות של הלילה. בחודשים האחרונים לחייו היה דני עסוק בבניית בית חדש למשפחתו. דני נפל בביתו בתאונת מצערת והובהל לבית החולים "בילינסון", שם נקבע מותו. סרן דניאל קטייב נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו באייר תשע"א (18.5.2011). בן עשרים ותשע היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי "סגולה" בפתח תקווה. הותיר אישה, בן ובת, הורים, שני אחים ואחות. על מצבתו של דניאל כתבו בני המשפחה: "'ולא נמצא מכולם כדניאל' (דניאל א יט). היית לנו לבן, אח, בעל ואב אהוב". נטלי קטייב, אחותו, נשאה דברי הספד בהלווייתו: "אח יקר, אי אפשר לתאר במילים את תחושת האבדון שכולנו מרגישים עכשיו … איך אפשר לנחם אישה וילדים שהיית עבורם כל העולם? אני רוצה להתנצל בפניך, להתנצל שלא ידעתי לנצל היטב את שלושת החודשים האחרונים שלך. כל הזמן כעסתי על כמות המשאבים שאתה מקצה לבית הזה, שנאתי שהיית מדבר רק על הבנייה ורק חיכיתי שזה יסתיים. אבל אתה אמרת לי, ואני לא אשכח את זה לעולם: 'נטלי, זה הפרויקט של החיים שלי. כשאת תעשי את הפרויקט של החיים שלך, את לא תפסיקי לדבר על זה'. אתה צודק. זה היה הפרויקט של החיים שלך, גם במותך. לא אמרתי לך את זה מעולם, אבל אני מעריצה אותך. הרי למה אתה חושב שיצאתי לקצונה? תמיד היית מודל החיקוי שלי. אני מעריצה את הקשר המדהים שהיה לך עם אבא ואימא, מעריצה את הקלות שבה אתה מנהל את העולם, מעריצה את איך שאתה מחבק את מאור ויהל ואת המבט האוהב שאתה מעניק למירב בכל פעם שאתה מסתכל עליה. אתה אדם גדול, פרח שנקטף מבעוד מועד, פשוט מלאך שישמור על כולנו מלמעלה. תודה לך שהיית אח כל כך תומך, והיית לאבן במשפחה הזו – דואג לכולם, מנהל אותנו כמו שאתה מנהל כל דבר אחר בחיים. תמיד עם חיוך, עם הילה גדולה שמקיפה את כולם". בעלייה לקבר בתום השבעה, סיפרה נטלי על המפגשים האחרונים שהיו למשפחה עם מכרים של דניאל ממעגלי חיים אחרים: "מבחינתי, השיא היה כשהגיעה אלינו אימא של אחד החיילים שלך, סיפרה לנו שלא הכירה אותך, אבל דיברה איתך רק רבע שעה על בנה, רבע שעה שבה הבינה איזה בר מזל היה הבן שלה, רבע שעה שבה הבינה איזה איש גדול אתה. … דני שלי, אני מפחדת לשכוח את הריח שלך, את הצחוק הכובש, את הרי"ש המתגלגלת, את הקול המזייף שלא מפסיק לשיר. … דני השאיר מאחוריו מורשת אדירה שאנחנו חייבים לשמר ולהנציח". לקראת אזכרות השנה למותו, פורסמו כתבות על מותו של דניאל בעיתון "מנורה" של הקונגרס הבוכרי מנהלת עיר הבה"דים, בראשות סא"ל שלום אלפסי, מלווה במסירות רבה את המשפחה של דניאל מאז מותו, מעניקה תמיכה ואוזן קשבת ומאפשרת להם להנציח את יקירם דניאל. בשנתיים האחרונות נטעה המשפחה עץ לזכרו של דניאל בעיר הבה"דים, אשר לצידו הוצבה אנדרטה עם שמו.

דילוג לתוכן