קז’דן, קיריל

בנם של ילנה ומיכאל. נולד ביום י' ב שבט תש"ם ( 28.1.1980) בטלדי-קורגן שב קזחסטן, אח בכור לאנטון ולמארק שנולד לאחר מותו. קיריל, שכינויו היה קריושה, גדל במדינות שונות ברחבי בר ית המועצות לשעבר, מכיוון שאביו שירת כקצין קרבי בחיל האוויר הרוסי בדרגה המקבילה לרב-סרן. קיריל למד בבית ספר יסודי בטלדי-קורגן שבקזחסטן ו בבית ספר תיכון באוקראינה, שם בלט והיה ל"ראש הכיתה" בזכות תכונות המנהיגות שלו, שובבותו, חוש ההומור שלו, בטחונו העצמי , אהבתו הגדולה לחיים ויופיו . קיריל אהב לצייר והתאמן בשני ענפי ספורט – שחייה וקראטה. כאן, בישראל, הוא היה חבר במועדון הקראטה "סאן שין קאן". ב-19 בינואר 1998, כשהיה קיריל בן שמונה-עשרה, עלתה משפחתו לישראל והשתקעה בחיפה. הוא נקלט בארץ היטב. הוא אהב את החיים בה, תכנן את לימודיו האקדמיים ורצה להתגייס לצ ה"ל משום שחשב כי כל אזרח צריך לשרת בצבא ולהגן על המדינה. במפגשים חברתיים תמיד עמד במוקד, כריזמטי ומחבר בין אנשים. הוא הצחיק את הסובבים כשסיפר בדיחות או כשהניע את גופו בצורה משעשעת. החברות בעיני קיריל הייתה ערך עליון, לכן הוא תמך בחברים שנזקקו לעזרה, שמר עימם על קשר והתעניין בשלומם ובמעשיהם. יחד עם זאת, הוא העדיף להתמודד עם קשייו לבד. הוא לא אהב לבקש עזרה או להכביד על הסובבים אותו. קיריל הקרין יציבות , קשיחות, עוצמה ו חוזק, אך מתחת למעטה חיצוני זה הייתה נשמה עדינה ועמוקה ונפש אינטלקטואלית . הוא אהב לקרוא בספרי היסטוריה ופילוסופיה: "מדי פעם היה מפיל אותי על הקרשים עם איזה משפט של אריסטו," העיד חברו מקס פרלוב, "אף פעם לא הסתדר לי שילוב של תכונות כל כך שונות באותו בן אדם, וזה הקסם שהיה בו." ב-30 באפריל 2000, בהיותו בן עשרים, התגייס קיריל לצה"ל כלוחם בגדוד 13 של חטיבת "גולני". כמי שגדל והתחנך באווירת השירות הצבאי הקרבי של אביו, אהב את הצבא ולמד מאביו מהו חייל טוב. הוא רצה להיות חייל קרבי , אהב מאוד את "גולני" ונהג לשיר בגאווה את המנון החטיבה "גולני שלי". מפקדו מוטי ברזני תיאר אותו כחייל "שכל מ"מ מאחל לעצמו", נאמן לחבריו, מחויב למשימות, בעל ביטחון עצמי ותורם לתחושת הביטחון של חבריו הלוחמים לצידו. "קיריל היה חייל שלי כבר ביומו הראשון בחטיבת 'גולני'. כבר מהיום הראשון ניתן היה לראות שקיריל הוא חייל 'מורעל', ששום מכשול לא יעצור אותו בדרך לתג היחידה ולכומתה החומה. הוא הגיע ממשפחת עולים חדשים . משפחה בעלת ערכים גבוהים. לצד חוש ההומור שלו קיריל היה לוחם מקצועי, שידע לשדר רוגע ואחריות בשעת הצורך. כאשר קיריל היה בסביבתך הייתה שורה עלייך הרגשת ביטחון , שגם אם יקרה משהו, קיריל לידך והוא ייתן מענה טוב בשעת הצורך ." בעת שירותו הצבאי צבר קיריל ניסיון רב בפעילות קרבית מבצעית כששירת ברצועת עזה ובשטחי יהודה ושומרון, ובכל משימה ופעילות הוא היה בקו הראשון. כשהשתחרר קיריל מהשירות הסדיר הוא שובץ לשירות מילואים בגדוד של חטיבת "כרמלי", חטיבת המילואים של "גולני". מוטי ברזני מספר:" כשקיריל הגיע ליחידת המילואים שלי היה זה רק טבעי שאפעיל מספר קשרים בכדי שהוא ישובץ במחלקתי… קיריל לא הפסיק לשמור על קשר, ומדי כמה זמן היה מצלצל ושואל לשלומי ומחליף חוויות… בקו הראשון שעשינו יחד במילואים בחרמון הוא הצליח להתחבב על כל חיילי הפלוגה." לאחר שירותו הצבאי עבד קיריל למחייתו בכמה מקומות עבודה באותה עת: במסעדה, בבנייה ובשיפוצים, בתוך כך הוא אף התחיל ללמוד במכינה האוניברסיטאית באוניברסיטת חיפה לקראת לימודים בבית הספר להנדסאים בטכניון. אך לא הספיק להשלים את לימודיו במכינה. ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) פתחו מחבלי החיזבאללה בהרעשה ארטילרית לאורך גבול הצפון, בחסותה תקפו בטילים סיור של צה"ל, הרגו, פצעו וחטפו שני חיילי מילואים: רב-סמל אהוד (אודי) גולדווסר וסמל-ראשון אלדד רגב. בעקבות חטיפת החיילים ונפילת שמונה חיילים נוספים החליטה ממשלת ישראל להגיב במתקפה. בשבוע הראשון, על פי החלטת הרמטכ"ל, התנהלה מלחמה אווירית. ביום כ"ג בתמוז תשס"ו (19.7.2006), שבוע לאחר החטיפה ובעקבות קטיושות רבות שירה החיזבאללה, החלה לחימה קרקעית של יחידות מובחרות. קיריל עקב בדריכות אחר המתרחש בצפון והתקשר כמה פעמים למפקדו מוטי ברזני, כדי לשאול: "מתי הגדוד מתגייס למלחמה? " ב-29 ביולי חזרו קיריל ואוקסנה חברתו, אותה הכיר כשהיה חייל בסדיר, מחופשה באילת. הוא שקל לבטל את החופשה על מנת שיהיה זמין בשעת פקודה, אך לבסוף יצא אליה כמתוכנן. ב-30 ביולי הגיע "צו 8 " קיריל לא התלבט לרגע. "היה לו ברור שעליו להתייצב כמו כולם," סיפרה לודמילה דודתו, "הוא יצא למלחמה בלבנון בלא פחד, בתחושת ביטחון וברצון עז להגן על המולדת." מחיפה יצא לצאלים ומשם עלתה הפלוגה צפונה. ביום שבת י"א באב תשס"ו (5.8.2006) יצא כוח יחידת מילואים לפעולה קרבית בכפר עייתא א-שעב אשר מדרום-מערב לעיירה בינת-ג'בל בגזרה המערבית בדרום לבנון. בכפר זה קרבות מרים בין לוחמי צה"ל לבין מחבלי החזבאללה. באותו יום פשט כוח יחידת המילואים על כמה מבנים ומפקדות, בסיוע כוחות אוויר, שריון והנדסה. באחד הבתים שהה צוות ממחלקה 3. צוות זה הופקד על אבטחת הבית שבו שהתה הפלוגה, לאחר שהתקבל מידע מודיעיני שהחיזבאללה מתכנן לתקוף את הבית. "הייתי אמור לבחור אחד-עשר לוחמים," מספר מוטי ברזני, "קיריל היה הבחירה הראשונה והברורה מאליה. בד רך לבית, כמו בימים הקודמים, קיריל היה צמוד אלי בחוד, פותח שטח, מחפה, סורק ומשרה בי ביטחון. התגאיתי בחייל ובחבר שצמוד אליי." במשך שעות ארוכות נורתה אש כבדה מצד חיילי צה"ל ומצד מחבלי חיזבאללה. בשטח הלחימה בכפר עייתא א-שעב נפצע חייל אחד באורח קשה ועוד עשרים חיילים נפצעו באורח קל. במהלך קרבות האש הקשים פגע טיל נ"ט בבית שבו שהה הצוות המאבטח. סמל קיריל נהרג מפגיעת הטיל. "מספר דקות לפני שקיריל נהרג ," מספר מוטי ברזני, "כאשר מסביב הדהדו קולות הנפץ, קיריל הספיק לספר לי עוד בדיחה כדי להוריד את המתח. אחריה הוא חייך אליי את חיוכו השובה. אל החיוך הזה אמשיך להתגעגע וארגיש בחסרונו כל חיי." קיריל קז'דן היה בן עשרים ושש שנים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים, מיכאל וילנה ואח – אנטון . לאחר מותו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על מצבתו של קיריל חקקה המשפחה בעברית וברוסית את המילים: "אהבנו, אוהבים, נאהב אותך" לזכר קיריל הוענקה מלגת לימודים לסטודנט באוניברסיטת חיפה מטעם קרן "אמא" להנצחת חללי מלחמת לבנון השנייה. ביער עופר (יער חוף הכרמל) הקימה חטיבת "כרמלי" אתר ההנצחה לששת חללי הגדוד שנפלו במלחמת לבנון השנייה ובפעילות מבצעית של הגדוד. במלאת שנה לנפילתו של סמל-ראשון קיריל קז'דן נשא אלוף-משנה תמיר ידעי, מפקד חטיבת "גולני" את הדברים האלה: "זה היה לפני שנה בדיוק, הצפון היה מופגז, קטיושות נחתו בחיפה ללא הרף וקרבות ניטשו לאורך הגבול ובתוך לבנון. עד מהרה אנחנו נקראים בצו חירום להתייצב לגיוס. קיריל, אתה כבר איש מילואים המנסה לפלס דרכו בסבך החברתי של משוחרר טרי יחסית משירות סדיר ביחידה קרבית. לוחם של 'גולני' בשירות הסדיר, חייל חוד הנמצא כל הזמן לצידו של המפקד המוביל, יד ימינו, ראשון בהיתקלות וראשון בסכנה… היה זה אך ברור שבשירות המילואים תצטרף אל חבריך ובעיקר למפקדך, ברזני, שהלך עימך כברת דרך ארוכה. לא שאלת שאלות ולא טבעת במורכבות של בני גילך האם להיות שייך או ללכת לדרך אחרת… אתה בחרת! היית שם עד הסוף, בנאמנות אין קץ. לצערנו, היית שם עד הסוף המר. במעשיך יצרת דרך, כיוון חדש, לאחיך אנטון. הוא הלך אחריך. מבחינתו היה זה ברור שהוא מתכוון להגשים בצבא את שאיפותיך להיות מפקד ב'גולני'. בימים אלה בהם עולות בציבור שאלות הרות גורל על צביונה של המדינה ועל נאמנות נתיניה ביחס לתרומה שבניה מוכנים לשלם על בטחונה, אני אומר לעצמי ואומר גם לך, קיריל, בתקווה שאתה שומע: אתה סימנת לאחיך את הדרך אבל כמוך קיימים מעטים אשר מסמנים לכולנו באור אזהרה בוהק את הסכנה. אתה לא נולדת כאן ובכל זאת ולמרות הקשיים, לימדת רבים מהי אזרחות נאמנה, אחריות אישית לגורלם של העם והארץ. לצערי, לא מעט מאלה שנולדו כאן לא מימשו עשירית ממה שאתה מימשת. …קיריל היה בחור חזק, יפה תואר, בעל אישיות מיוחדת. הוא הקרין ביטחון על סביבתו, שאף תמיד לשלמות הביצוע והיה אחד מעמודי התווך של הפלוגה. הוא היה מסוג החיילים שכל אחד מאיתנו היה רוצה לידו. לוחם חוד שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות." במלאות שנתיים לנפילתו בקרב בדרום לבנון נשא שי שאנן, סגן-אלוף במילואים, מפקד הגדוד, דברים לזכר קיריל: "בתאריך זה, לפני שנתיים בדיוק, יום שבת, בוקר שלישי של הגדוד מאז עברנו את הגבול ללבנון דרך נקודה 105 בגדר. בדרך עוד ראינו את הג'יפים השרופים של החיילים החטופים… לקראת 11:00 החלו חילופי אש כבדים בין מחבלי חיזבאללה לכוחותינו. לבית בו שהתה המחלקה של קיריל ז"ל חדר טיל נ"ט והרג את קיריל… קיריל התגייס ל'גולני' שנתיים לאחר שעלה ארצה עם משפחתו מאוקראינה. מעשה יוצא דופן, השקול, לדעתי, להתנהגות שהייתה נהוגה בשנותיה הראשונות של הקמת המדינה. לא חסרים צברים שמצבם הסוציו-אקונומי טוב בהרבה משל קיריל, אך הם מצאו דרכים להשתמט מהשירות, אבל לא קיריל ולא ילנה ומיכאל ולא אנטון אחיו, שהלך בדרכו ושירת בחטיבת 'גולני'. הם לא בחרו להשתמט, אלא בדיוק להפך. הם בחרו לתרום מעל ומעבר למדינה, ועל כך מגיעה להם הערכה עצומה. במלחמת לבנון השנייה לילנה ומיכאל היו שני בנים בחזית. כשהבשורה הנוראה על מותו של קיריל הגיעה התהפך עליהם עולמם וחשכה גדולה השתלטה. היום, לאחר הולדת מארק, אני מקווה שחודר אור חדש לחייהם, אור שעוזר להם לגשש ולמצוא את דרכם במעלה החיים הלא קלים בישראל. ילנה, מיכאל, אנטון ומארק, אנחנו חיילי הגדוד ומפקדיו מחטיבת 'כרמלי' מחבקים אתכם ונעמוד לצדכם לעד." עוד הספיד את קיריל עודד מטרני, מ"פ ב' הגדוד בחטיבת "כרמלי": "… את קיריל הכרתי רק כשנתיים כמפקדו בפלוגה, אך הזיכרון אשר השאיר בי הינו עמוק… הביטחון העצמי אשר הפגין בכל מפגש עימי או עם החיילים האחרים הוותיקים ממנו בפלוגה היה המאפיין הבולט באישיותו. הביטחון העצמי לווה תמיד בחיוך גדול ובהומור שהשתרבב לכל שיחה. הומור זה חילץ אותו לא אחת מכעסם של ותיקי הפלוגה ומפקדיה… הברק בעיניים של קיריל, העניין שהפגין והרצון להיות מקצוען בתחומו ריתקו אותי ואת הסובבים… קיריל היה מאלה שקורצו מחומר הלוחמים שישאפו לקבל כל משימה. כך גם קרה במלחמת לבנון השנייה… מחלקה 3 קיבלה ביומה השלישי של הפלוגה במלחמת לבנון השנייה, משימת קדומנית, וברזני המ"מ בחר בקיריל להשתתף בה. היה זה טבעי לבחור במחלקה 3 והיה זה טבעי לברזני המ"מ שלו לבחור בקיריל. לצערי, הייתה זו הפקודה האחרונה שניתנה לקיריל… האובדן לפלוגה ולי אישית הינו עמוק. לעולם לא נשכח את חיוכו הרחב של קיריל ונמשיך ללכת בדרכו המורעלת בחתירה למגע וברוח חיובית. נזכור אותך קיריל לעולם."