קושניר, טוביה
בן אסתר ושמעון, חקלאים ותיקים ומאנשי העלייה השנייה, נולד ביום ב' בחשוון תרפ"ג (24.10.1922) בירושלים. גדל ולמד בכפר יחזקאל שם היה להוריו משק חקלאי. בסיימו את בית-הספר היסודי המקומי עבר לבית-הספר ביגור וכבר אז התבלט בהבנה עמוקה לחי ולצומח. עשה ביוזמת עצמו "ניסיונות" מדעיים שונים, הרכבות, הצלבות, ומתוך הסתכלותו הערה הוציא מסקנות מכלילות ומרחיקות ראות. בסיוריו הרבים בכל רחבי הארץ גילה מינים וזנים שונים של צמחים אשר טרם נודעו בארץ, ובמשך הזמן קנה לעצמו ידיעות מקיפות בכל תחומי הצומח בארץ ובבוטניקה ברמה גבוהה בכלל. לאחר שעבר לירושלים, סיים את בית-הספר התיכון ונתקבל לאוניברסיטה. טוביה למד ביולוגיה, וכבר בשנתיים הראשונות של לימודיו הפליא את מוריו בבקיאותו הרבה ומחקריו עוררו התפעלותם של בעלי-מקצוע מובהקים. מורו, פרופסור אדלר, התבטא כי מצא בו גאון אשר כמוהו אינו מתגלה אלא אחד בדור. הוא ראה בו את יורשו במדע. לרעיונותיו וגילוייו במדע הביולוגיה יש משום מתן עבודה רבה לחוקרים שיילכו בעקבותיו. טוביה הלך לצבא מתוך הכרה שבימים של מלחמה לקיום העם והארץ אין דרך אחרת, אם כי הצטער מאוד על "איבוד הזמן" היקר. הוא חס על כל רגע פנוי וגם בבסיס הצבאי, בין פעולה קרבית אחת לאחרת, הגה ולמד. הוא השתתף בפעולות רבות להגנת ירושלים ולאחרונה נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). טוביה נקבר בקבר-אחים בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם שאר חללי הגוש בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים
