קורצטג, צפורה (פלה)

בת טובה ונתן, נולדה ביום ז' בניסן תרפ"ב (5.4.1922) בעיר סוסנוביץ, פולין. בגיל 10 גברה על התנגדות הוריה החסידים ומוריה בבית-הספר הפולני ליהודים והצטרפה ל"השומר הדתי – בני-עקיבא". היא המשיכה בפעילות בקן גם כשהחלה לעבוד כתופרת. צפורה פעלה כמדריכה ומשכה אחריה לציונות את אחיה ואחותה ורבים מהנוער החסידי שבעיר. בהתכוננה לצאת להכשרה פרצה מלחמת-העולם השנייה ואביה היה בין הנרצחים היהודים הראשונים בעיר. היא המשיכה בפעולות-מחתרת בתנועה, עד שאמה ואחיה נלקחו למחנה-השמדה, אחותה למחנה-עבודה במקום בלתי-ידוע לה והיא נלקחה למחנה-עבודה בלודויגסדורף. בגיטו ובמחנה עזרה ועודדה את אחיה ואחיותיה לצרה. אחרי הניצחון על הגרמנים ומיגור האויב חזרה ביוני 1945 לסוסנוביץ וניסתה לארגן מחדש את השרידים שמצאה לקיבוץ חלוצי-דתי. היא מצאה את אחותה שנחשבה לאבודה והצטרפה עימה למסגרת הקיבוצית "לנגב" בגלייויץ ומילאה תפקידים אחראיים בחברה ובתנועה. עם אחותה עברה ב"נתיב-הבריחה" לגרמניה ומילאה תפקידים במחסן, במטבח ובמחסן-הבגדים של הקיבוץ "לנגב" ובחיים הציבוריים הכלליים של מחנה היהודים בפוקניג שבבוווריה. בסוף תש"ו העפילו ארצה באונייה "לטרון" והוגלו לקפריסין. ביוני 1947 שוחררו שתיהן ועלו ארצה. צפורה הצטרפה לכפר עציון והתקשרה למקום ולחברה. בחורף תש"ח, עם פרוץ מלחמת-העצמאות, השתתפה באימונים ובשמירה ושירתה בכיתת עזרה ראשונה. בשעת ההתקפה האחרונה היתה ביחד עם חברות העזרה הראשונה במקלט אשר מתחת למושב המפקדה (בניין המנזר הגרמני), וכשפרצו שריוני האויב לתוך הכפר והאויבים לא יכלו לחדור לתוך המקלט, פוצצוהו על כל יושביו, שנקברו תחת הריסותיו, והיא ביניהם, ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובאה למנוחת-עולמים עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.