קורסונסקי, יוסף, ד”ר
בן צבי, נולד ביום כ"ד בתשרי תרע"ה (14.10.1914) בקרמנצ'וג, פלך פולטבה שברוסיה. מילדותו גילה נטייה למוסיקה והצטיין בנגינה בכינור. בסיימו את הקונסרבטוריון בחרקוב ניבאו לו מוריו עתיד מזהיר כמוסיקאי, אך הוא לא רצה לעשות את המוסיקה מקור- פרנסתו ונכנס לפקולטה לרפואה של האוניברסיסה בחרקוב, בה קיבל מלגה ממשלתית. כעבור שש שנים, בסיימו את לימודיו ובקבלו תעודת-רופא למחלות פנימיות, הוענקה לו מדליה. נטיותיו האמנותיות מצאו להן ביטוי לא בנגינה בלבד, כי אם גם בשיר ובסיפור בשפה הרוסית. אף שנתחנך על ברכי תרבות זרה ולמרות היותו מנותק מעמו, מתרבותו וממולדתו היבהבה בסתר-לבו אש- הקודש. מנעוריו נכסף לעלות לארץ ולהשתקע בה, השתוקק לדעת את חיי מולדתו העתיקה-החדשה ומוכן היה למסור לה את כל לבו ולהקדיש לה את ידיעותיו המרובות. אולם מסך-הברזל הפריד בינו לבין משאת- נפשו. בשנת 1946, בשעה שניתנו ליהודי פולין שבברית-המועצות רשיונות לשוב לארצם, קיבל אביו רשיון-יציאה לו ולבנו. בבואם לעיר לינץ שבאוסטריה עבד כרופא במשך שנה ומחצה ואחרי שהייה של כמה חודשים במרסיי שבצרפת קיבלו האב והבן תעודות-עלייה לארץ – ובראש חודש שבט תש"ח (12.1.1948) הגיעו לחופי-המולדת. בהתגוררו בבית- העולים התחיל מבקר את שיעורי-הערב לעברית שנתקיימו בו והתקדם בלימודיו. הוא שאף להגיע למקורות הראשונים כדי להכיר את הנשגב והיפה שבתרבות-עמו. כשנזדמנו לו פעם שירי ביאליק בתרגום רוסי שתה אותם בצמא. ובהתרגשות אמר: "עולם חדש, עשיר ומגוון נגלה לעיני לפתע. בשירתי-אני לא נגעתי בנושאים יהודיים. מעתה יהיה ביאליק נר לרגלי. רואה אני מה דל הייתי עד כה!" נחמד למראה ויפה-נפש היה, רוחש אהבה לזולת עד כדי הקרבה עצמית ומסור עד אין קץ לאביו (ידידו הטוב ביותר, כפי שהיה מכנהו). באמצע חודש מרס 1948 התחיל עובד בבית-החולים "הדסה" על הר-הצופים על-פי המלצת הוועד המרכזי של ההסתדרות הרפואית בירושלים. לפי בקשתו נתקבל כמתמחה במחלות-עור. אך תקופת-חייו החדשה לא ארכה ימים. כעבור שלושה חדשים, ביום ד' בניסן תש"ה (13.4.1948), עלה בשיירה להר-הצופים לא בלבד לקיים מצוות ביקור-חולים, כי אם לדרוש לשלום אביו ששכב אז חולה. הדרך להר-הצופים עברה בשכונת שייח'-ג'ראח הערבית ועם פרוץ המלחמה התאפשרה התנועה להר בשיירות שאובטחו על-ידי הצבא הבריטי. בשעות הבוקר של ה13.4.1948- יצאה שיירה להר-הצופים, לאחר שהבריטים הבטיחו כי הדרך פתוחה ובטוחה. השיירה נתקלה במארב ערבי בשכונת שייח'-ג'ראח ומאות ערבים המטירו עליה אש עזה. חלק מכלי הרכב הצליחו להיחלץ ולחזור, אך שני אוטובוסים, אמבולנס ומשוריין-ליווי נלכדו במארב. במשך שעות רבות לחמו אנשי השיירה וניסו למנוע התקרבות הערבים לכלי הרכב. אש שנורתה מעמדותינו בעיר ובהר-הצופים וכן משוריינים שנשלחו למקום לא הצליחו לסייע לשיירה. כוחות צבא בריטיים שהיו במקום לא התערבו ולא עשו דבר כדי לסייע, למרות הפניות אליהם. בשעות אחר-הצהריים הצליחו הערבים להעלות באש שני אוטובוסים על נוסעיהם. רק לפנות ערב התערבו הבריטים וחילצו את הניצולים מכלי הרכב הלכודים. יוסף הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.
