קורין, בנימין (ניומה)

בן מרים (מרי) ומשה, נולד ביום ה' בתמוז תרפ"ז (5.7.1927) בעיר קישינוב, בסרביה, רומניה וגדל באווירה ציונית. הוריו טיפחו בו את השאיפה לארץ. בשאיפתו העזה לציון השפיע על הוריו להחיש את עלייתם, והם עלו בשנת 1936 על אף המאורעות הקשים שפרצו אז בארץ. למד בבית-הספר היסודי "יבנה" והצטיין בתפיסתו המהירה, בזיכרונו ובחריצותו. משם עבר ללמוד בבית-החינוך בחדרה, וגם שם התבלט בכשרונותיו, ומוריו שיבחוהו מאוד. היה בעל נפש רכה ועדינה. באחד הטיולים, אחרי תחרות ספורט, השקה במנת-המים הקצובה שקיבל גוזל גווע והניחו בצל. בהיותו בן 12 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה הרוח החיה בקן. אירגן קבוצות, מסיבות והצגות, והדריך בהתלהבות ולהט פנימי. כשסיים את לימודיו עבד בבנק "הלוואה וחסכון", וזמן-מה – במחנה-צבא בריטי בשדה-מטווחים. כחבר ה"הגנה" השתתף בקורסים רבים, רכש ניסיון בכלי-נשק שונים ובהשגת תחמושת. בהיותו בן 15 הצטרף לגדנ"ע, עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה. בהיותו בן 17 התגייס לנוטרות, אף-על-פי שהוריו התנגדו לכך משום גילו הצעיר. בשנת 1944 סיים קורס מ"כים גדנ"ע וחי"ש בבית יהושע ושפיה. ב-1945 סיים קורס מ"כים לספורט שימושי בהדרכת י. מרקוס. בקורס הצטיין כמדריך בקפ"פ (קרב פנים-אל-פנים) וג'ודו. בשנת 1946 הדריך בקורסים למ"כים נוער בספורט שימושי וג'ודו. אחר-כך הדריך בגדוד גדנ"ע בבנימינה וזיכרון יעקב. בשנת 1946 הדריך בקורסים של חי"ש ובשנת 1947 הדריך בבית-הספר לספורט שימושי בקורסים ארציים וגליליים. הוא חי בדוחק ממשכורתו שקיבל מה"הגנה" ואף-על-פי-כן היה מלא שמחת חיים והשרה מעליזותו על אחרים. שמו נעשה לשם-דבר למאות חברים וחניכים שהכירוהו בכינוי "ניומה". "ניומה היה אומר…" כשפרצה מלחמת-העצמאות עבר להדרכה בבית-הספר לאימון גופני של הצבא. נלחם להכנסת תורת הג'ודו בצבא. היו לו דעות עצמאיות ומרחיקות לכת ביחס לאימון זה. בשיעוריו הדרוכים אך מלאי ההומור ידע לבטא את דעותיו, לשכנע את שומעיו ולהלהיבם. כאשר נשלחו חניכיו לפעולות מיוחדות, דרש לצרפו אליהם ולא הסתפק בתפקיד מדריך להלכה. כאשר לא ניתן לו לצאת לקרבות – הוסיף את שמו לרשימת היוצאים והצטרף לכיבוש טירה (ואף הועמד בשל כך למשפט). הוא התנדב, עם חברים מדריכים נוספים, לקרב על לטרון והוחזר לבית-הספר כמדריך ג'ודו וספורט שימושי לפי פקודה מיוחדת. היה מראשוני המתנדבים לגדוד הצנחנים, שאך זה הוקם, יחידה שייחס לה חשיבות מרובה. שם מצא את אשר ביקש. "קשות השניות הראשונות," כתב, "אך אחרי שנפתח המצנח, יש הרגשה נעימה, אתה מעל לכל וכל-יכול." ביום ט"ז בכסלו תש"ט (18.12.1948) המריא מרמת דוד לצניחת-אימונים אחרונה. "עוד מעט נצא לאוויר הצח" – אמר, המצנח לא נפתח – ובנימין נפל אל מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה. אחרי מותו הוענקה לו דרגת סגן.