קורול, אדוארד
בן אירינה ורומן. נולד ביום י"א בתמוז תשמ"א (13.7.1981) במולדובה, בעיר בנדרי. כשהיה בן עשר עלתה המשפחה לארץ והתיישבה באשדוד. כאן נולד אחיו אילן. אדוארד, אדי בפי כל, החל את לימודיו בארץ בבית-הספר היסודי 'אחדות', המשיך לבית-ספר 'שז"ר' ולתיכון-מקיף א' באשדוד, אותו סיים בהצטיינות במגמת אלקטרוניקה. אדי בלט תמיד בין כולם, לא רק בשל גובהו הרב 1.98) מטר) אלא גם בגלל הרוגע הפנימי יוצא הדופן, שנראה לעין במצבים קשים במיוחד. הוא תמיד נהג להציב לעצמו אתגרים ויעדים שנראו בהתחלה כבלתי ניתנים להשגה, אך בכל פעם הצליח להשיגם ולהוכיח שזה אפשרי. כוח הרצון מאוד איפיין את אדי, ובלט בכל מעשיו. אדי היה בחור שניתן לסמוך עליו תמיד בעיניים עצומות. בוגר ואחראי, ויחד עם זאת חייכן ומצחיק. תמיד היה החולייה המקשרת בין כל החברים. בחודש מרס 2000 התגייס אדי לצה"ל. לפני הגיוס הוצע לו, הודות לציוניו הטובים, להמשיך ללמוד במסגרת העתודה האקדמית, אך אדי העדיף להתגייס ליחידה מובחרת ובכך לשרת את מולדתו בצורה שהאמין שהיא הטובה ביותר. הוא השקיע מאמצים רבים באימוני כושר גופני, השתתף בגיבושים ובמיונים ומשנתקל בסירובים לא התייאש ופנה לדרגים הגבוהים ביותר, בין היתר לרמטכ"ל ולראש הממשלה. ואכן, אדי שובץ לחטיבת 'גולני' ומשם הגיע ליחידה המובחרת 'אגוז'. בספטמבר 2001 סיים אדי את מסלול הלוחם וצורף לפלוגה מבצעית. במהלך שירותו השתתף בפעילויות מבצעיות רבות, בהן שימש כחובש הצוות וזכה בהערכה רבה על בקיאותו ומקצועיותו. סיפר מפקדו: "אדי היה אחד הלוחמים החזקים ביחידה. גובהו ועוצמתו הפיזית היו לשם דבר. בה בעת, היתה נפשו זכה ורכה כשל ילד. תמיד נהג כלפי הסובבים אותו בסובלנות וברגישות, אהב לעזור ולסייע, היה ישר ואהוד על מפקדיו וחבריו – חייל למופת." ביום כ"ד באדר תשס"ב (8.3.2002) נפל אדי בפעילות מבצעית בשומרון. בעת פעילות באזור טול כרם הוא נפגע מירי מחבלים ונהרג. בן עשרים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר. אדי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ואח. חבריו של אדי לצוות כותבים: "יש משהו מוסרי יותר, נעלה יותר, במישהו כמוך, שלא נולד פה לתוך המציאות הזאת, אלא בחר מרצונו להיות כאן ולהיות חלק במפעל הציוני, ואף לתת את חייו למענו. מהיום אנו מחויבים לדרכך, דרך העוז והענווה – אותו כוח פיזי עצום ואומץ הלב שהיו בך, שעטפו נפש עדינה, טוב לב וחיוך מבויש, ודרך הציונות – דרך העקשנות וההתמדה… בחייו הקצרים הספיק אדי להותיר בנו חותם עמוק. מותו הוא מוות פיזי בלבד, לא מוות רוחני. הרוח והמידות שהנחיל לנו, טוב הלב, מסירותו לחבריו והסובלנות הרבה, נחרתו בנו לעד. בדרכו השקטה, שחדרה כה עמוק, ימשיך לפעום בתוכנו ולהשפיע על כל שנעשה." (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
