קורב, מוטי (מרדכי)
מוטי, בן שפרה וליאון-אריה, נולד ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) ברמת-גן. מוטי למד בבית-הספר היסודי "הגפן" והמשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון "אוהל שם" ברמת-גן. מוטי היה תלמיד המגמה הריאלית, ובקיץ 1968 עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. ילד עירני, תאב דעת היה מוטי. משחר חייו גילה עניין בעולם הטבע, בסודות המדע ובקשת האמנויות. תלמיד חרוץ היה. "מוטי אהב לפרק כל דבר ולהרכיב אותו מחדש", מספרת אמא. הוא התחבב על מוריו, והיה נערץ על חבריו לכיתה. בהיותו נער נרשם כחבר במועדון התעופה לישראל. מוטי בנה טיסנים, התוודע אל הדאייה והשתתף בתחרויות ארציות. לימים מונה מדריך במועדון ועשה חיל במלאכתו. מוטי היה נער חברותי, פעיל בתנועת הנוער של "הצופים", יוזם ומארגן אירועים חברתיים שונים. הוא השתתף בטיולים ובמסעות בכל פינות הארץ, ויצא למסע רגלי גם בגפו. הוא אהב את הצומח והלך שבי אחר נופי הארץ. בבגרותו התעניין במבנים ארכיטקטוניים מיוחדים ובצורות בנייה שונות, וביקר במקומות בעלי עניין אמנותי-הנדסי. מספרים ידידים: "מוטי שימש דוגמא לסדר מופתי, לתכנון ולדיוק. ערב גיוסו לצה"ל היה מוטי עלם גבה-קומה, חסון ויפה תואר. בן מסור להוריו היה, אח אוהב לרוחמה. מוטי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968, והתנדב לשרת בחיל השריון. מוטי השתלם בקורס מקצועות טנק, וסיים כחניך מצטיין את לימודיו בקורס תותחנות טנקים. בהמלצת מפקדיו נשלח מוטי לקורס מפקדי טנקים, ועמד בו בהצטיינות (91). ימי שירותו בצה"ל היו גם ימי מלחמת ההתשה בחזית הדרום. מוטי פעל כמש"ק טנק, ונפצע ברגלו באימונים. במו-ידיו חבש את פצעיו ולא סיפר להוריו על דבר פציעתו. בבית-החולים בבאר-שבע הכיר סמלת-סעד שהייתה לחברתו הקבועה. לימים נשלח להדריך בבית-הספר לשריון. בפי חניכיו נקרא מוטי "המדריך שידע יותר מדי". מספר אחד מהם: "מוטי היה מדריך מעולה. כל דבר למד וביצע בצורה יסודית ומעמיקה". בקיץ 1971 כשהשתחרר מוטי, פנה אל בית-הספר "אורט טכניקום" בגבעתיים, שם למד הנדסאות בניין וארכיטקטורה. בזמן לימודיו, במסגרת פרויקט לפיתוח חוש האסתטיקה, הכין מוטי דגם אנדרטה. כשהחליטה המכללה הטכנולוגית של "אורט טכניקום" גבעתיים להנציח בהקמת אנדרטה את זכר בוגריה, שנפלו במערכות ישראל, בחרו את הדגם שתיכנן מוטי. כאשר התקשרו להודיעו שהדגם שלו נבחר, הוברר כי הוא נפל במלחמת יום-הכיפורים. האנדרטה מוצבת כיום בחצר בית-הספר. בתקופת לימודיו עבד מוטי בבניית דגמים אצל ארכיטקט נודע וגם סייע בתכנון פרוייקט לשיקום העיר העתיקה בירושלים. זמן מה לפני גיוסו האחרון יצא מוטי לסיור בצפון הארץ, כדי להשתתף בתחרות על הקמת אנדרטה לזכר חיילי סיירת "אגוז". חלומו היה לבנות דגם משלו כיד לנופלים. כמו כן התכונן מוטי להשתלם בנושא הארכיטקטורה במשך שנתיים בארצות הברית. במלוא המרץ והתנופה היה מוטי כשנקרא אל הנשק. בעיצומה של התענית נקרא מוטי ליחידתו בחיל השריון ונשלח לחזית הדרום. כשבועיים ימים לחם כמפקד טנק, באומץ לב ובמסירות עילאית, במרחבי סיני. "הפעם תהיה זו המלחמה שלנו, של השריון", אמר לבני משפחתו כשנפרד מעליהם. גאה היה בחיל שלו וכשהוטל על יחידתו להרחיב את ראש הגשר שהבקיעה אוגדתו של אריק שרון, עודד את חבריו והמריץ אותם לפעולה. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפגע מוטי בהיותו חשוף בצריח הטנק, במהלך התקפה אכזרית באזור "מיסורי", בגזרת התעלה. מוטי מת מפצעיו במסוק בדרכו לבית-החולים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, מוטי היקר ז"ל, לא חזר אתנו ולא השתחרר. במלחמה קשה זאת נתן את היקר לו מכל, את חייו, להגנת כולנו". בחוברת "מבע", ביטאון עובדי הסוכנות היהודית, נכתבו דברים על דמותו ועל דרכו של מוטי ז"ל.
