קוצ’וק, אריה (‘אריק’)

בן אברהם ופנינה. נולד ביום י"ב בכסלו תשי"ז (16.11.1956) בפתח-תקוה. למד בבית-הספר היסודי 'פיק"א' שבמקום. היה ילד נבון, תלמיד טוב וחבר נאמן. כבר בבית-הספר היסודי התבלטו נטיותיו הטכניות. ידי-הזהב שלו הפליאו לעשות בעבודות נגרות והחפצים שהכין מרשימים את עין רואיהם עד היום. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי 'עמל' במגמה של אלקטרוניקה, מקצוע שהיה אהוב עליו. גם את זמנו הפנוי הקדיש לשטח זה. הוא בנה מכשירים, תיקן, שיכלל וחיפש אתגרים. כך נהג אריק לומר: "צריך לחפש עוד ועוד באלקטרוניקה זו. הפוך בה והפוך היטב, כי באלקטרוניקה טמון מרחב עצום לפיתוח ולשכלול העתיד בכל שטחי-החיים – ליחיד ולחברה. צריך רק לגלות זאת." היה חבר בתנועת 'הצופים' ואחר-כך בגדנ"ע ונטל חלק בפעולותיהם. הוא היה בחור רגיש, עדין-נפש וישר, שהיה לוחם על עקרונותיו. הוא דגל בצדק וביושר ומוכן לעזור לכול. בפרוץ מלחמת יום-הכיפורים, והוא בן שבע-עשרה בלבד ותלמיד בשמינית, התנדב ונתקבל לעבודה בנתב"ג וכן בתעשייה האוירית וקיבל על-כך תעודת-הוקרה. לפני הגיוס עבד במפעל לאלקטרוניקה והצליח בעבודתו. המעסיקים היו מרוצים ממנו והבטיחו לקבלו לעבודה לאחר השחרור. אריה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1974 והתנדב לחיל-האויר. לאחר הטירונות, שבה הוסמך כלוחם חי"ר, עבר קורס טכנאי-מכ"ם וכאלקטרונאי במקצועו הוצב ליחידת משגרי-טילים. ביום כ"א בתמוז תשל"'ז (7.7.1977) נפל אריה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבפתח-תקוה. השאיר אחריו הורים ושני אחים. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אריה שירת כטכנאי אלקטרוניקה ביחידה מבצעית הטובה ביותר שלנו. הוא היה מקובל על כל חבריו, ידידיו ומפקידו… תפקידו היה חיוני ביותר ליחידה והעבודה שעשה היתה חשובה ותרמה רבות לקיום הכוננות הביטחונית…" (דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)