קופשטיין, מרדכי
בן מרים וחיים. נולד ביום ט' בחשוון תרפ"ד (19.10.1924) בבוקובינה, רומניה, ועבר את תקופת-האימים הנאצית במחנה- ריכוז בטרנסניסטריה. מאביו, המורה לעברית בקימפלונג אשר בבוקובינה, ירש מרדכי את אהבתו הרבה לישראל ולארץ-ישראל. בהיותו בן 17, עוד לפני שסיים את חוק לימודיו בגימנסיה הרומנית, גורש עם הוריו ועם כל יהודי קימפלונג למחנה-ריכוז בטרנסניסטריה. בתוך הסבל האיום שבמחנה-הריכוז המשיך העלם בעל-הכשרונות בלימודיו. מיד לאחר שחרורו מהמחנות עלה ארצה, ב-12.8.1944. בהגיעו לארץ, אחרי שלוש שנות סבל ורעב, עמד בהצטיינות בבחינות-הכניסה לאוניברסיטה העברית. עם בואו לארץ פירסם ב"דבר" את זיכרונותיו מחיי המעונים בטרנסניסטריה, תיאור מזעזע על קורות יהודי בוקובינה בשנים 1941-1944, על נדודי אלפי משפחות יהודים הנתונים בידיהם הטמאות של קלגסי היטלר וגרוריהם הרומנים. עם כניסתו לאוניברסיטה התמסר כולו ללימודים והיה אהוב על מוריו וחבריו. מרדכי ניחן בכל התכונות של איש-מדע אמיתי, צנוע, שתקן ונחבא אל הכלים. רבים ניבאו לו עתיד מזהיר של חוקר ואיש-מדע. בירושלים חי חיי צנע ופשטות, סירב לקבל עזרה כספית מבני משפחתו והתפרנס רק מיגיע כפיו. את הימים הקדיש לתורה, ואת הלילות לעבודה: שיעורים לתלמידים, תרגומים משפות זרות ועד שטיפת כלים במטבח מעון הסטודנטים, ובלבד לא לקבל עזרה ותמיכה מקרובים. עם ראשית מלחמת-העצמאות, בדצמבר 1947, עזב את לימודיו באוניברסיטה והצטרף לחברי ה"הגנה" בגוש עציון – ושם לחם עד יומו האחרון. על חייו בגוש עציון בארבעת חודשי שירותו בצבא כתבה חברה: "כל ימי שהותו בכפר עציון הרגיש מרדכי עצמו בטוב וקרא לפני חבריו הרצאות מעניינות בפיסיקה. בשעות קשות, בח'רבת זכריה, בידח את החברים בבדיחות. בנפול רוחם עודד אותם בסיפוריו על חייו הוא וסבלו עד בואו ארצה, וחבריו בושו להתאונן לפניו על קשיי החיים שלהם. בזמן הקרב היה עליז וער, לא ידע פחד ובמותו לא הרגיש ייסורי גסיסה. כדור של פרא, למוד מדבר, פילח את מוחו, מוחו החושב וההוגה". מרדכי נפל בדרך מירושלים לגוש עציון ביום י"ז באדר ב' תש"ח (28.3.1948) בקרב שיירת נבי-דניאל. נקבר בסנהדריה בירושלים. מרדכי השאיר אחריו כתבים רבים בעברית ובצרפתית, אך רובם אבדו עם נפילת הגוש. נשאר רק יומנו מתקופת 1944-1945 שנכתב בשפה הרומנית. ביום י"ב באלול תשי"א (13.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.